התמכרות זה עסק משפחתי

התמכרות זה עסק משפחתי: ההשפעה והדרך לריפוי משפחתי

כאשר אחד מבני המשפחה מתמכר לחומר פסיכואקטיבי כלשהו, ההתמכרות חודרת ומשפיעה על חיי המשפחה כולה, ומשנה את הדינמיקה המשפחתית כולה. המשתמש יתרחק ממסגרת המשפחה כדי להסתיר את ההתמכרות, כדי להתפנות אליה ולא להיחשף לאמיתותה.

עם הזמן, מערכת היחסים של המכור עם החומר הופכת יותר ויותר מרכזית בחייו. היא הופכת זמינה ו"מתגמלת" רגעית, מספקת שינוי זמני בתחושות כלפי העצמי ויוצרת אשליה של כוחניות, ביטחון עצמי, שליטה ורוגע זמני מטרדות וממועקות.

החיים הסודיים של המכור: ההתמכרות כמערכת יחסים מרכזית

עקב השינויים הללו, מערכת היחסים עם החומר הופכת להיות מקור התמיכה וההישענות המרכזי עבור המכור, והצורך בה גובר. הוא משקיע אנרגיה רבה, לא רק בשימוש עצמו, אלא גם בציפייה לשימוש, בתכנונו, בהשגת הסם ובפיתוח תרבות של שימוש.

ככל שהפונקציות הרגשיות שהשימוש בסם ממלא הולכות ומתרחבות, והוא הופך לפתרון לבעיות רבות יותר, המשתמש מפתח תלות עמוקה בחומר. מערכת היחסים שלו עם הסם הופכת ל"רומן" סודי, מוסתר מכל בני המשפחה.

כיצד ההתמכרות מגדירה מחדש תפקידים משפחתיים?

הסם שובה למעשה את האנרגיה הרגשית של כל בני המשפחה, והופך לאלמנט ארגוני. הוא מארגן סביבו את חיי המשפחה, ובאופן פרדוקסלי אף משרת תפקיד הומאוסטטי המאזן את חיי המשפחה בצורה דיספונקציונלית.

ככל שההתמכרות תופסת מקום מרכזי יותר בחיי המכור, בת זוגו מאבדת בהדרגה את תפקידה במערכת הזוגית והופכת לפריפרית יותר. היא מגיבה להתרחקות בעלה ולתחושה שחשיבותה פוחתת בחשדנות, אי שקט, תסכול, ובהמשך גם בשיטור ומעקב.

היא חשה דחויה, ותחושות חוסר הביטחון, אי הוודאות וחוסר הערך מתגברות. גם אם תחשוד בסמים, בן זוגה יצליח לבלבל אותה באמירות כמו "את סתם מדמיינת לעצמך". תחושת החידלון וחוסר האונים יגבירו את הדחף שלה לנסות לפתור את המצב. הכעס, הפניית האצבע המאשימה והמריבות הגוברות, מהוות עילה להמשך ההתרחקות של המשתמש ממנה.

תפקידי בן/בת הזוג ומלכודת ההתמכרות

ככל שהמשתמש בסם משקיע יותר אנרגיה נפשית בהתמכרות, כך תפקידים ואחריות שבהם הוא נושא בתוך המשפחה ומחוצה לה יתפסו חשיבות משנית בחייו. בת הזוג תיקח על עצמה יותר ויותר תפקידים, הן כחיפוי על תפקודו הפגום של בן זוגה והן במגמה להחזיר יציבות ואיזון למערכת המשפחתית.

התפקידים שהיא נוטלת על עצמה מספקים לה תחושה מדומה של שליטה במצב, כוח וסטטוס משפחתי, מילוי תחושת הריקנות הרגשית ותחושת ייעוד.

דינמיקה אופיינית זו של אחריות יתר מול חוסר אחריות, ביחסי המכור ובת זוגתו, טומנת בחובה מלכוד. ככל שהיא נושאת באחריות עבורו, כך הוא יכול לשאת בפחות אחריות, להתפנות להתמכרות ולהצדיק את המשך השימוש, שהרי יש מי שתמלא את תפקידיו במקומו.

שליטתה מבליטה את חוסר תפקודו ומבריחה אותו אל הסם עם אמירות כמו: "אם רק היית מתנהגת אחרת ולא היית שולטת לי על החיים, לא הייתי צריך את האלכוהול בכלל".

תגובת המשפחה ושימור ההתמכרות

בעבודתנו הקלינית, אנו עדים לא רק להשפעה של ההתמכרות על חיי המשפחה, אלא גם להשפעת דפוסי התגובתיות של בני המשפחה על שימורה של ההתמכרות בתוכה. דרכי ההתמודדות ודפוסי ההישרדות של המשפחה עם החיים הבלתי יציבים שיוצרת ההתמכרות הופכים נוקשים ומקובעים ככל שההתמכרות הופכת אינטנסיבית יותר.

דפוסי התגובה והתפקידים שבני המשפחה נושאים הופכים להיות האלמנט היציב והניתן לניבוי בתוך חוסר הוודאות. על אותם דפוסי הישרדות שומרים בני המשפחה כעל מעוזם. תגובות אלו מזינות את המשך ההתמכרות, ומוקיעות את המכור מחוץ למערכת, ו"מתירות" לו לחזור ולעסוק בשימוש בסם, למרות שכל בני הבית רוצים בפתרון.

ריקוד ההתמכרות המשפחתי: ילדים בסיכון

ה"ריקוד" סביב ההתמכרות כולל עם הזמן גם את הילדים והופך למשפחתי. הילדים, המשמשים בתפקידים הוריים, מאבדים את ילדותם. הם לומדים שעליהם לשתף פעולה בניסיונות המשפחה "לנרמל" את החיים, ולשמר תדמית מדומה של הוריהם. למעשה, המשפחה כולה הופכת למכורה להתמכרותו של המתמכר.

ניתן לדבר על מערכת שלמה המשקיעה אנרגיה נפשית רבה בסם ותלויה בהשפעותיו. התמכרות משנית זו, המתפתחת במקביל להתמכרות המשתמש בסם, מתוארת כ- Relationship Addiction ויש להכיר במרכזיותה, שכן תוצאותיה הנפשיות והפיזיולוגיות הרסניות לא פחות מהתמכרות המכור לסם.

המחיר הכבד של תלות משותפת (Co-Dependency)

באחריות היתר שבת הזוג והילדים נושאים לפתרון ההתמכרות, הם משלמים מחיר יקר וחייהם נעצרים התפתחותית. בת הזוג מאבדת את זהותה העצמית המופרדת, את עצמאותה ואת האותנטיות שלה.

הילדים, במקום לעסוק בעיסוקים האופייניים לגילם ההתפתחותי, יתעסקו בשלום בית והישרדות. מאחר והם מנסים לפתור בעיות שאינן באחריותם וביכולתם, תחושת החידלון פוגמת בדימויים העצמי בצורה עמוקה.

המושג "שותפי תלות" (Co-Dependency) מתאר את אורח החיים התלותי שמפתחת בת הזוג במתמכר. לפיו, חייה וחיי ילדיהם הופכים יותר ויותר מאורגנים ותלויים בסם ובהשפעותיו, ובאורח חייו ובהתנהגותו של המכור.

שנים רבות יכולות לעבור במשפחה בתגובתיות מתמדת למתמכר, כשלא בת הזוג ולא הילדים נותנים ביטוי בחייהם לצרכיהם, למאווים אישיים, נפשיים, חברתיים או תעסוקתיים. עם הזמן הם מדחיקים את רגשותיהם ואוטמים עצמם מלהרגיש ולהתחבר לכאב, לחרדה הקיומית, לחוסר האונים או לפחד.

הכחשה משפחתית והשלכותיה

המסר המשפחתי הוא מסר של "העמדת פנים" ו"פיל בחדר" – קיימת הכחשה מתמשכת של הבעיה הקיימת. חוק מספר 1 במשפחות אלו המנחה את החיים סביב אומר: "בואו לא נראה את אשר אנו אמורים לראות". יש פיל בסלון ואין איש רואה אותו.

מחקרים שונים מאשרים שככל שהילדים נחשפים יותר להשפעתה של ההתמכרות לאורך שנים רבות יותר, ודפוס ההכחשה של ההתמכרות נפרש על פני תקופה ארוכה, כך העיכובים ההתפתחותיים של אותם ילדים תהיינה רבות יותר, וסיכוייהם לגדול ולהמשיך בדפוס התמכרותי כלשהו גבוהים במיוחד.

סימפטומים פסיכוסומטיים והתנהגותיים במשפחה

השפה המשפחתית היא שפה של לימוד תיעול האנרגיה הרגשית מחוץ לעצמי. הילדים לומדים להשקיע את מרצם בטיפול באחרים, בעודם אינם בונים את תחושת הערך העצמי בזכות מי שהם באמת. מאחר וכולם מתמודדים עם רמת מתח כרוני גבוהה, שכיחים סימפטומים שונים:

• סימפטומים גופניים: בעיות פסיכוסומטיות כמו מיגרנות, אולקוס, לחץ דם גבוה, בעיות עיכול.
• מצבים נפשיים: תסמונות של חרדה או דיכאון.
• התנהגויות כפייתיות: אכילת יתר, ניקיון כפייתי, התמכרות לתרופות. חרדות והתנהגויות כפייתיות אופייניות גם אצל הילדים.

בידוד חברתי ושחיקת ערכים משפחתיים

הפגיעה החברתית אף היא משמעותית ועמוקה. המשפחה מתרחקת מכל קשר חברתי שעלול לחשוף את "סוד ההתמכרות". לעיתים קרובות, הבושה מרחיקה אותם מלחפש מקורות תמיכה חיצוניים. הילדים חדלים מלהזמין חברים הביתה, והמשפחה מגבילה את התערותם החברתית של הילדים לכשיגדלו.

הצמצום החברתי ותחושת הבדידות מקשים על כולם ומחבלים עוד יותר ביכולת ההורים להתפנות רגשית לטפל בילדיהם. הטיפול בילדים הופך לפונקציונלי, ובמקרים קשים ההזנחה הרגשית רבה. לעיתים קרובות, המכור מנסה להחזיר לעצמו את הכוח והמעמד המשפחתי באמצעות ביקורתיות, כוחניות, תוקפנות ואף התעללות.

אנו עדים לתהליך הדרגתי של התמוטטות ערכים בסיסיים במשפחה, וקלות ראש ביחס למקרים של אלימות פיזית, נפשית או מינית. כאמור, הפגיעה היא רחבה: תפקודית, רגשית, חברתית, קוגניטיבית וערכית.

גמילה מערכתית: הדרך לריפוי משפחתי

מערכת היחסים המשפחתית המתוארת מלמדת אותנו שלא ניתן להביא לגמילתו של המכור ולהופכה לאורח חיים, ללא הכללת כל בני המשפחה בתהליך הטיפולי. עלינו לדבר במושגים טיפוליים של גמילה מערכתית. הטיפול השכיח עדיין בארץ הוא טיפול שיקום וגמילה למכור עצמו.

כאשר המשפחה אינה לוקחת חלק בתהליך האתגרי של ההחלמה, היא אינה משנה את דפוסי האינטראקציה ששימרו את ההתמכרות, ועלולה להוות גורם מכריע בשימורה.

מדוע טיפול משפחתי כה חשוב להחלמה בת-קיימא?

המשפחה ממשיכה להטות אנרגיה רגשית בטיפול ב"מכור-הנקי" (בתקופה שאחרי הגמילה מהחומר), ממשיכה שלא לסמוך עליו, להנמיך את השפעתו ולהשאירו מרוחק. בת הזוג אינה מוותרת על המרכזיות המשפחתית אותה בנתה לעצמה. הפוטנציאל לחזרה לשיווי המשקל המוכר של ההתמכרות הוא רב.

הטיפול המשפחתי חשוב גם כטיפול מניעתי לילדים. זוהי אוכלוסייה החיה בסיכון גבוה, וללא התערבות טיפולית, ילדים אלו יגדלו וימשיכו את מוטיב ההתמכרות, ויהפכו אותה ל"מורשת משפחתית" העוברת כחוט השני מדור לדור.

בני הדור הצעיר עשויים להמשיך ולהתמכר לסם כלשהו, או להינשא לבני זוג מכורים/"נכים" בהם יצטרכו לטפל. הם יגדלו ילדים שיתמכרו, או שימשיכו במשפחותיהם שלהם את אותן דינמיקות משפחתיות דומות, המאפשרות לחזור שוב ושוב על דפוסים ותפקידים בעייתיים ועל חוויות לא פתורות המודחקות מעברם, ללא פתרון. הילדים הופכים להיות הנשאים של הבושה ויורשיה.

בונים זהות משפחתית חדשה

במסגרת הטיפול המשפחתי, כל בני המשפחה יוכלו לבנות זהות משפחתית חדשה וליצור אלבום תמונות חדש. אלבום זה יישאו עימם לראשונה אל המשפחה והזוגיות שיבחרו בבגרותם. זוהי הזדמנות לשבור את מעגל ההתמכרות ולבנות עתיד בריא יותר.

הערה: לצורך המאמר בלבד, תואר המכור כגבר וכראש המשפחה.

מאת: ליאורה גרינהאוס, מומחית בשיטת האימאגו לטיפול זוגי ומשפחתי
מוזמנים לקרוא עוד על טיפול משפחתי וזוגי באתר 'נגמלים'.
לשאלות נוספות וייעוץ, ניתן ליצור קשר עם המומחים שלנו.