איתי שכטר, כדורגלן ישראלי, בן 25, חלוץ נבחרת ישראל וקייזרסלאוטרן, מהליגה הגרמנית.
לאיתי פניתי בשל היכרותי עם משפחתו המתגוררת ביישובי. כספורטאי מצליח ונערץ חשבתי שסיפור ההצלחה שלו יכול לתת השראה לגולשי האתר, לחזקם, ולהוות דוגמא לדרך התנהלות בריאה ונכונה בחיים. איתי הסכים ברצון להתראיין, ועל כךך אני מודה לו מקרב לב.
על הדברים האמיתיים והמשמעותיים בחיים, על אמונה באל, ועל הדרך להשיג את המטרות – כל זאת בראיון הבא:
איתי, מאיזה גיל אתה משחק כדורגל ?
אני משחק כדורגל מגיל 4-5, התחלתי במגרש השכונתי, בגיל 7 הייתי בחוג, אח"כ במועדון הנוער בהפועל חיפה ומשם לקבוצות הבוגרות בארץ. עד היום שיחקתי 6 שנים בישראל ושנה בחו"ל. למעשה גדלתי על הכדורגל, אני קורא לזה מחלה בריאה. מחלה טובה.
האם העיסוק שלך בספורט לאורך השנים, השפיע על האישיות שלך כיום ?
ודאי, ודאי. אני חושב שזה משהו שנותן מסגרת לבן אדם. אני מגיל 6,7 במסגרת, יודע איך נראה רצף השבוע שלי.
בשבילי הכדורגל זה כל החיים. מאז שיצאתי מהבטן של אמא שלי אין לי משהו אחר חוץ מזה: קהל, משחק, אימון, לא מכיר משהו אחר.
העיסוק בספורט נתן לי הרבה, להגשים חלומות, וגם להתבגר מוקדם יותר. אני עזבתי את הבית בגיל 18.5,באותה תקופה חתמתי במכבי נתניה. המשפחה שלי גרה בצפון ואני עברתי להתגורר בבית שהקבוצה שכרה עבורי.
בדרך החיים שלי אני לא יכול להרשות לעצמי הרבה דברים. יש דברים שאני חייב לוותר עליהם. אבל זה משתלם !
מהם לדעתך היתרונות של הספורט עבור ילדים או בני נוער ?
הספורט יכול להיות בעל השפעה חיובית על כל ילד וכל נער. הספורט נותן הרבה בטחון עצמי, כוח, נותן הרבה ערך לחיים. גם כלכלית כמקצוען, אבל גם אם אתה משחק כחובבן ונמצא במסגרת, אתה מוותר על 'להסתובב בשכונה'. מי שאוהב את הדבר, מתאמן ומתמיד ואני בטוח שזה עוזר בהמשך החיים.
ספורט עושה טוב על הלב. אם אתה בכושר, בכל פעילות – רכיבה על אופניים, ריצה, אתה מקבל ביטחון לחיים, שקט, ובריאות – זה יותר טוב מהכל.
כיום, מחלקות הנוער שמות דגש על נושא החינוך, ומבקשות תעודות טובות. בשביל לשחק צריך להיות גם תלמיד טוב. גם ממני דרשו את זה, והייתי משתדל לשמור שהתעודה תהיה טובה.
אני מכיר שחקנים שהגיעו ממקומות מצוקה שיש שם סמים ואלכוהול, וממשפחות עוני קשות יום, בברזיל וארגנטינה. כילדים הם חיו במסגרת פנימיות, ובזכות האהבה לדבר, הכישרון וההתמדה הם הצליחו להגשים חלומות. הם היו חזקים ולא ויתרו.
איזה תכונות בך עזרו לך לעבור את התהליך ולהגיע למקום שבו אתה נמצא ?
הרבה מתחיל מהבית. תמיכה שקיבלתי מהבית. שיש עם מי לשבת, לספר על תקופות פחות טובות ונעימות, יש עם מי לחוות.
למרות שלא לכל אחד יש את התמיכה, וזה לא קל ואז הילד צריך להיות חזק. אתה מקבל מאלוהים כשרון ואתה צריך לנצל אותו. האופי יותר חזק מהכישרון.
הספורט יכול למלא את האושר הכי גדול ומהצד השני יש גם עצבים ואכזבות, וזה מה שיפה. כל פעם יש למה לצפות, להתרגש מחדש, לחלום חלומות. אם לא היית טוב, במשחק הבא אתה רואה הזדמנות לתקן.
יש תקופות שאתה בגג העולם ותקופות שאתה זז הצידה. בספורט שלי אין רגע דל, הוא אינטנסיבי. צריך להיות חזקים ולשרוד. בגיל 17 פעם ראשונה בנבחרת, אני זוכר משפט שהמאמן שלי תמיד היה אומר לי "כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים" – והכוונה שמי שיהיה חזק בזמנים הקשים יותר – יצליח. גם כשלא "הולך" לך, לא להישבר – צריך פשוט להוציא מעצמך הרבה יותר.
לאורך שנות הקריירה שלך עברת קבוצות, מקומות מגורים – מה עוזר לך להסתגל לשינויים ?
אלה תכונות שנולדים איתם. אני באופי שלי, יוצר קשרים, מכיר חברים, אנשים חדשים, חביב, נכנס מהר לעניינים. אני בא מרקע יותר חם.
חשוב להיות משפחתי, להבין שהקבוצה היא המשפחה השנייה. בזמנים שהמשפחה לא לידך הקבוצה מספקת לך שקט, חוםם ואהבה.
האם יש לך מסר לבני נוער שמתפתים להתנסות בהתנהגויות ממכרות – סמים, אלכוהול, הימורים וכיוצ"ב?
בדרך הזו לא מגיעים לשום מקום. זה לוותר. מי שחזק זז הצידה מהדברים האלה. חזק הוא מי שלא נכנע ללחץ חברתי, מי שנופל מאבד את החיים.
ההתמכרות לא נותנת בטחון – זה שקר הכי גדול. מה שנותן בטחון אלה הדברים האמיתיים של היום יום. לעבוד, לפרנס, לעזור למשפחה. גם לדוגמא נער שעובד אחרי הלימודים כדי לעזור כלכלית בבית, אלה דברים שנותנים ביטחון. כשאתהה מתמודד, מצליח ועוזר.
לי תמיד היה בטחון. גם לפני שהייתי שחקן מוכר, וכשאתה מצליח ומתפרסם זה נותן עוד בטחון. אתה יוצר לעצמך חלומות, מגשים, עובר דברים ועושה.
אבל כמו שאמרתי בטחון מקבלים לא רק בכדורגל.
מכורים לעיתים חוששים מתהליך הגמילה, מתביישים לפנות לעזרה, ונשארים במקום ההרסני להם ולסביבה – האם יש מסר שאתה יכול לתת לאותם נפשות ?
במקום הקשה הזה אסור לפחד לבקש עזרה. צריך לפנות למשפחה, לחבר, לאדם שיכול לעזור. לא להיכנע לכישלון ולהיות מפסידן. מי שרוצה לצאת מהמצב – מנצח. יוצא מזה ומתחיל חיים חדשים. אם אתה בא לקראת ה'שם', ה'שם' יפתח לך את השערים וייקח אותך למעלה. רק צריך שתעשה צעד אחד.
מה עוזר לך במצבי לחץ, תסכול או עצבות ?
זה לא קורה לי הרבה אני בן אדם מלא שמחת חיים. מגיל קטן יש לי את שמחת החיים.
בתקופות מסוימות בכדורגל, שפחות הצלחתי והחמצתי, והיה לי קשה עם זה, היה לי מאמן שהיה אומר לי 'בוא תראה בבית חולים אנשים חולים, הם צריכים להיות עצובים'. צריך לקחת את הדברים בפרופורציות.
מה עוזר לך להתגבר על קשיים ומכשולים במהלך הדרך ?
זה קשור לאופי של אדם, לחינוך בבית, ולאמונה ב'שם' – לא לעשות מה שאסור בתורה ולא לעבור את הקווים האדומים. ומה שלא יהיה – לזכור שאתה רוצה להגשים חלום.
האמונה היא הדבר הכי חזק בחיים. הכל מתחיל מהאדם. להאמין שיש בורא לעולם ולהודות לאלוהים על המקום שאני נמצא בו: אני מודה לאלוהים שאני בריא, זו זכות לקום בבוקר, להניח תפילין. שאני יכול ליהנות ולשמוח.
אני מגיל 17.5 הייתי לבד. אסור היה לי לוותר אפילו פעם אחת. ברגע שויתרת זה כמו כדור שלג. חשוב לא להיכנס מהתחלה לדברים אסורים. יש הרבה הנאות בחיים ולא צריך לבחור בדברים שיפגעו בך בסופו של דבר.
האם יש מסר שאתה יכול להעביר למכורים אחרי תהליך הגמילה, כיצד הם יכולים לשמור על הדרך שעשו לאורך זמן, בלי לוותר ?
ברגע שאנשים יוצאים מההתמכרות, הם רואים את העולם האמיתי. צריך להיות בפוקוס ולא להיות שאננים. להיות במסגרת ולרצות להגשים חלומות, לא רק בכדורגל אלא בהרבה תחומים אחרים: להקים משפחה, להתפרנס בכבוד.
להעריך את כל העוצמות שלך כאדם – אופי, לב, נשמה, מוח. אלה הדברים שאתה חי איתם. אבל בסופו של דבר אתה עם עצמך.. ברגע שאתה נופל בצעד אחד, אתה עלול לשקוע. להרוס לעצמך את החיים וגם לסביבה שלך. חשוב שתהיה חזק לעצמך.
בכלל חשוב שכל אחד ידע לנהל דו שיח עם עצמו: מה מותר ומה אסור, קווים אדומים, ביקורת עצמית, להיות כנה עם עצמו.
איזה ערכים חשובים בעיניך בחיים ?
כבוד למשפחה, כבוד לסובבים אותך
כבוד לעצמך, ללב שלך..
כבוד לזה שאתה חי. קיבלת חיים, זו זכות, תנצל אותם נכון. אתה צריך לשמור עליהם לא לומר 'אני חי פעם אחת' ולזרוק הכל.
צריך להעריך את החיים, לא להיכנס לאן שאסור. יש תקופות לא קלות, והכי קל ליפול בהם אבל החזקים הם אילו שלאא מוותרים ורוצים לעלות למעלה ולהתקדם.
איזה אישיות אתה מעריץ ?
רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג, שעבר מחלה קשה, לא ויתר וזכה לאחר מכן שבע פעמים ברציפות בתחרות הטור דה פראנס.
מה מרגש אותך ?
שאני מצליח, והמשפחה מאושרת והאישה מאושרת, הסובבים גאים.
סיפוק הכי גדול בחיים, לתת גול מול 50,0000 צופים, שהאישה והמשפחה ביציע, באים ומתרגשים – זה שווה הכל.
האם יש דברים שאתה מפחד מהם ?
מפחד מהמוות, מפחד להיות גדול, שהילדות תעבור, שההורים יתבגרו.
אבל אני מבין שזה דרך העולם. כל אחד והזמן שלו לעבור את השלבים בחיים, לגדל ילדים, לזכות לנכדים.
בקרוב אתה עומד להיות אבא…איזה אבא אתה רוצה להיות לילדיך ?
הלוואי שאני אהיה חצי כמו אבא שלי והבן שלי יהיה הכי מאושר.
לקבל הכל מהכל: אבא תומך, אוהב, שלידו אפשר לצחוק ולבכות, לשתף אותו.
אבא שלי תמיד היה מאחוריי, גם בתקופות לא קלות בכדורגל. אפילו שזו פעם ראשונה שהוא מתמודד עם בן שחקן. הוא לימד אותי לא להיכנס ללחץ ושיגעון, לקחת דברים בפרופורציות, באהבה ובשמחה.
גם סבא שלי, אחרי שעשרת הילדים שלו, אבי ואחיו, יצאו מהבית וכל אחד הקים משפחה משלו, הוא היה מאמץ ילדים ממשפחות נזקקות. אז כנראה שאבא שלי קיבל את זה מהבית שלו.
איזה חלומות אתה רוצה להגשים ?
אני מגשים את החלומות שלי. רציתי לשחק בנבחרת, ובליגת העל, לצאת לחו"ל ומקווה להגשים עוד חלומות. אבל חשוב לזכור שאיפה שאתה נמצא היום תהיה מאושר ותהנה. אם אתה רק רודף כל פעם אחרי הישג אחר – אתה בלחץ להגיע.
אז נכון שצריך לעבוד קשה אבל ליהנות גם מהמקום שאתה נמצא בו. אני נמצא בחלום. יש לי עוד שאיפות להגיע אליהן אבל אני לא משתגע.
אלוהים יכוון אותי למקומות הכי נכונים.
מאת: דפנה אשכנזי