כשהילד שלכם מגיע לגיל ההתבגרות או מתקרב אליו, הדאגה בוודאי מתחילה לקנן בליבכם!
נכון זהו גיל נהדר: חוויות, חבר'ה, אהבה ראשונה, טעימות ראשונות של עצמאות, ריגושים…
וגם – חשיפה לסכנות
גיל ההתבגרות מאופיין ביצר הרפתקנות ובחיפוש אחר ריגושים, בהתנהגויות קיצוניות ונטילת סיכונים.
מתבגרים נוטים להתגרות בחוק כחלק מההתמרדות כלפי סמכות וחיפוש אחר זהות עצמית.
הם רוצים לסלול את חייהם בדרכם הייחודית והשונה מזו של ההורים. המבוגרים הם "פאסה", החבר'ה הם "אין".
ובכל זאת, כל המחקרים שנעשו בעולם מגיעים באופן חד משמעי לאותה מסקנה:
ככל שמתבגר מרגיש שיש לו תקשורת קרובה ופתוחה יותר עם הוריו, או עם דמות הורית משמעותית, כך פוחתת הכמות והעוצמה של ההתנהגויות המסוכנות שהוא מתנסה בהן.
כשנער או נערה מרגישים מרוחקים מההורים, הם עלולים להגזים בנטילת סיכונים; גם כדי להשיג תשומת לב, וגם מהסיבה הפשוטה שכשהם לא משתפים במה שעובר עליהם, אין מי שידריך אותם לקבל החלטות נכונות.
למרות שכולנו מרגישים צעירים ומתקדמים, העולם משתנה בקצב מהיר ונוצר פער דורות.
כשאנחנו היינו ילדים לא היו מחשבים ופלאפונים, בקושי הייתה טלוויזיה, פירסינג וקעקועים לא היו באופנה, ושעת החזרהה שלנו הביתה מבילוי הייתה עוד לפני השעה שכיום הילדים שלנו יוצאים לבילוי.
משימת ההורות של היום מורכבת ומסובכת הרבה יותר מזו שהייתה להורים שלנו ובוודאי להורים שלהם. היא דורשת מאיתנו יותר אינטואיציה, גמישות, חשיבה, ובעיקר עדכון בלתי פוסק.
השינויים המהירים גורמים לנו כהורים להרגיש חוסר בטחון ובלבול ולפעול לפעמים בחוסר עקביות.
במקום להפעיל את סמכותנו בלבד, עלינו להציע למתבגרים שלנו את הידע שצברנו כתוצאה מהחוויות והקשיים שאנחנו עברנוו בהתנהלותנו בעולם, ובכך לגרום להם להכיר בכך שגם ההורים יכולים להציע להם כמה דברי חכמה.
כדי לבצע משימה חשובה זו עלינו למצוא את הזמן והנסיבות המתאימות לכך ולעשות זאת תוך הבנה וכבוד למשימות ההתפתחותיות ולסדרי העדיפויות המשתנים של המתבגר.