לחץ חברתי ומצבי סיכון בגיל ההתבגרות – תרבות או גנטיקה ?

לחץ חברתי ומצבי סיכון בגיל ההתבגרות - תרבות או גנטיקה ?

בגיל ההתבגרות הופכים הילדים המתוקים שלנו, שעד אז העריצו אותנו, למבקרים הכי קשים של אישיותנו והתנהגותנו. בתקופה זו אנו הופכים בעיניהם מדמויות חיקוי אידיאליות לאנשים רבי מגרעות, מיושנים וחסרי תובנה לחיים האמיתיים. 

אז את מי הם מעריצים? מי האידיאל שלהם במקומנו?

החבר'ה!

יותר מאשר בכל גיל אחר, המתבגר צריך את תחושת השייכות לקב' השווים שלו. הוא מוכן לעשות הרבה מאוד כדי להשתייך ולהיות מקובל בחברה.
בנוסף להכרה חברתית הם גם מחפשים ריגושים והשילוב יוצר סכנות רבות.. במקרים רבים יהיו בני הנוער מוכנים לשתות כמויות גדולות של אלכוהול, להתנסות בסמים, להשתתף במין קבוצתי ובמשחקים מסוכנים, לנהוג בלי רישיון, ועוד מגוון של התנהגויות סיכוניות. את כל אלו הם יעשו בד"כ בחבורה בעיקר כדי לזכות בפופולאריות.

כשהייתי נערה ורציתי להצטדק בפני הורי על שטויות שעשיתי בנימוק המנצח ש: "כולם עשו בדיוק כמוני", אמא שלי נהגה לענות לי בשאלה: "ואם כולם יקפצו מהגג, גם את תקפצי?”

אינני זוכרת אם עניתי לה, אבל האמת היא ש- כן, הייתי קופצת!

כשעושים שטויות בחבורה האחריות מתפזרת וזה יוצר תחושה מדומה של לגיטימיות – אם כולם עושים את זה ביחד ואף אחד לא קם ואומר ש- אולי זה בעצם לא בסדר…

הלחץ החברתי גורם לבני הנוער לעשות דברים שהם בכלל לא התכוונו אליהם מראש. ברוב המקרים אף אחד מהם לא מעיז לשבור את האחידות, להשבית את השמחה ולצעוק "חבר'ה השתגעתם? תפסיקו מיד!”

בניסוי שערך ד"ר לורנס סטיינברג, פסיכולוג התפתחותי מומחה בחקר גיל ההתבגרות – הוא ביקש מבני נוער להשתתף במשחק וידאו שבו הם נדרשים לחצות את העיר בנהיגה במהירות הגבוהה ביותר האפשרית בהתחשב בתנאי השטח המוצגים במשחק. בני נוער ששיחקו בחדר ריק נטלו סיכונים בערך כמו מבוגרים. אולם כאשר הכניס סטיינברג לחדר את חבריו של המשתתף, נמצא כי הנער הסתכן פי שתיים

לקריאה נוספת -   ייעוץ על פי כללים מנחים פילוסופיים לבני נוער החשופים לסמים

תופעה זו לא נמצאה אצל מבוגרים שהשתתפו באותו ניסוי.

עפ"י סטיינברג המתבגרים נטלו יותר סיכונים לא משום שהמעיטו בערך הסיכון, אלא משום שייחסו משקל רב יותר לתגמול החברתי שהם עשויים לקבל והגיבו אליו בעוצמה.

הערכה מחברים ותחושת קבלה הן גמול חשוב ומרכזי המשפיע באופן משמעותי על תהליך קבלת ההחלטות של מתבגרים, והם מוכנים להסתכן, יותר ממבוגרים, במצבים שבהם הסיכון הוא מתגמל עבורם.

הניסוי של סטיינברג אמנם שופך אור על התופעה החברתית, אולם אינו מסביר לנו את מקורותיה;

  • מדוע הגמול החברתי הוא כל כך חשוב בגיל הזה?
  • מדוע הערכה מבני גילם חשובה לנערים יותר מהערכת מבוגרים?
  • מדוע התנהגויות סיכוניות זוכות להערכה כה רבה בקרב בני נוער?
  • מדוע אין הפחד מסיכון החיים עצמם גובר על הגמול החברתי?

ריגוש, חידוש, סיכון, חברת בני אותו גיל

כל אלו מביאים לכך שבני נוער נוטים לעשות מעשים טיפשיים ומסוכנים בחבורה.

זוהי כנראה התנהגות שהיא תוצר גנטי ולא בהכרח תרבותי. הייחוד של תקופת גיל זו נובע מגנים ותהליכים התפתחותיים שתפקידם להפיק יצור אנושי שמסוגל לעזוב את ביתו הבטוח ולעבור לטריטוריה לא מוכרת באופן הטוב ביותר.

בתקופת ההתבגרות מגיעה לשיאה רגישות המוח לדופאמין – חומר המפעיל אזורים של הנאה מגמול ומשפיע בכך על לימוד דפוסים וקבלת החלטות. הדבר מסביר את מהירות הלימוד והפתיחות לגמול של מתבגרים ואת תגובתם הרגשית החזקהה להצלחה ולכישלון.

חומר נוסף שהמוח רגיש אליו במיוחד בתקופה זו הוא אוקסיטוצין – הורמון עצבי אשר גורם בין היתר לכך שקשרים חברתיים יהיו מתגמלים יותר.

הרשתות והדינאמיקות העצביות במוח הקשורות בגמול ובאינטראקציה חברתית שלובות זו בזו ומופעלות בד"כ ביחד. זה יכול להסביר את המידה הבלתי רגילה של הנאה ששואבים בני נוער מאינטראקציות חברתיות ואת המרכזיות הרבה שהם נותניםם להתנהגות זו.

לקריאה נוספת -   “יש ילדים זיג זג”

בני נוער מעדיפים את חברת בני גילם יותר משהעדיפו בילדותם או מאשר יעדיפו בבגרותם.

ההסבר האבולוציוני לכך הוא שבתקופה זו המתבגרים משקיעים בעיקר בעתיד במקום בעבר. הם אמנם נולדו לעולם שהקימו הוריהם, אולם את רוב חייהם יחיו בעולם שייבנה מחדש וינוהל ע"י בני גילם. הכרת אותם עמיתים ובניית מערכות יחסים איתם הם גורמים מכריעים בהצלחה עתידית ולכן בעלות חשיבות מירבית וגורלית בחייהם.

מחקרי מוח מראים שהמוח שלנו מגיב לנידוי חברתי באותו אופן שהוא מגיב לאיומים על בריאות פיזית או אספקת מזון. ממצא זה יכול להסביר גם מדוע מפתחים מתבגרים הפרעות אכילה ודיכאון, במקרים שהם חוששים מנידוי חברתי הקשור במראה החיצוני שלהם.

בנוסף, התשוקה הזו לחברים בני אותו גיל היא ביטוי למשיכה כללית לחדשנות שמציעים להם חברים חדשים, יותר מאשר המשפחה הישנה והמוכרת. חדשנות מביאה איתה ריגושים ולריגוש נמשכים המתבגרים כמו פרפרים לאש.

הסתגלות לחיים בוגרים היא אמנם חשובה, אולם החלטות אומללות של נער כגון שימוש בסמים ואלכוהול, משחקים מסוכנים, נהיגה פרועה ופשע, גובים מחיר כבד.

אנו ההורים צריכים לספק להם הגנה מפני הסכנות הקשות ביותר של העולם וללמד אותם לנקוט תגובות ראויות לכל השאר.

בני נוער רוצים ללמוד! בעיקר מבני גילם, אך גם מאיתנו המבוגרים. המחקרים מצביעים על כך שכאשר הורים ומתבגרים מקיימים קשר טוב ביניהם שכולל הדרכה כיצד לשמור על עצמם ויחד עם זה מאפשרים להם לחוות עצמאות, הילדים בד"כ מצליחים יותר בחיים.

במקום להפעיל את סמכותנו בלבד, עלינו להציע למתבגרים שלנו את הידע שצברנו כתוצאה מהחוויות והקשיים שאנחנו עברנו בהתנהלותנו בעולם, ובכך לגרום להם להכיר בכך שגם ההורים יכולים להציע להם כמה דברי חכמה.

כדי לבצע משימה חשובה זו עלינו למצוא את הזמן והנסיבות המתאימות לכך ולעשות זאת תוך הבנה וכבוד למשימות ההתפתחותיות ולסדרי העדיפויות המשתנים של המתבגר.

לקריאה נוספת -   מפגש מיני ראשון

בהצלחה!

מאת: רונית שריג-אקרט, עו"ס מ.א., מומחית בטיפול במכורים ובני משפחתם.

Scroll to Top