ההפרעות בתפקוד המיני מתבססות על תלונותיו של המטופל, שאינו מסוגל לספק את צרכיו המיניים או את צורכי השותף המיני או על חוסר תשוקה מינית או הנאה מינית.
התלונות העיקריות אצל נשים הן העדר אורגזמה או קושי רב בקבלת אורגזם, כאבים בזמן יחסי המין, הרגשות של גועל, חרדה ופחד מיחסי מין. מצב של בעיה מינית מתמשכת עלולל להביא להפחתת התשוקה המינית, או להעדר מוחלט שלה.
אצל הגברים התלונות הן אימפוטנציה, שמתבטאת בחוסר זקפה או בהפסקת הזקפה מיד עם החדירה ובשפיכה מוקדמת של זרע מיד עם החדירה או זמן קצר לאחריה. יש גם מקריםם של שפיכה מאוחרת, לפעמים עד כדי אי יכולת לשפוך זרע, רגשות גועל או פחד מאיבר המין הנשי ומקיום יחסי המין. כשההפרעה ממושכת, התשוקה המינית עשויה לרדת עד כדי העדר מוחלט שלה.
ההפרעות המוזכרות לעיל יכולות להיות סלקטיביות ולהופיע רק בנוגע לאובייקטים מסוימים (לדוגמה, רק עם בן או בת זוג לנישואין) או רק במקומות ובמצבים מסוימים.. ההפרעה יכולה להיות שלמה או חלקית, לאורך זמן ממושך או מעת לעת. כמו-כן היא יכולה להיות ראשונית או משנית. הפרעה מינית ראשונית – משמעותה שמעולם לא היו יחסי מין תקינים ומספקים, והפרעה משנית – משמעותה שאחרי תקופה של יחסי מין טובים ומספקים הופיעה ההפרעה המינית.
אחד הקשיים המאפיינים הפרעות בתחום התפקוד המיני הוא החשש, שכאשר הפרעה מסוימת מופיעה פעם אחת, היא עלולה לחזור בכל פעם שיידרש תפקוד מיני או תגובה מינית. פחד זה מפני כישלון בתפקוד או בתגובה המינית עלול להפוך במשך הזמן לגורם מפריע ומעכב בפני עצמו, כך שלפעמים הפרעה תפקודית לא סדירה ונדירה, תופעה שהיא די נורמאלית כשלעצמה, הופכת תכופה וחמורה יותר, אלא אם כן המטופל יקבל בהקדם תמיכה מתאימה או חינוך וטיפול מיני.
כיום, עם המתירנות והסרת המחסומים של הסודיות והבושה, יש דרישה גדלה והולכת לסוג זה של טיפול הנחשב נחוץ ולגיטימי.
רוב ההפרעות בתפקוד המיני הן פסיכו-גניות, ורק בכחמישה אחוזים מהן המקור הוא אורגני. יש חשיבות רבה להתחלתת הטיפול המיני, רק כאשר הפרעה אורגנית הוצאה מכלל האפשרות.
הטיפול המיני יוצא מנקודת הנחה שההפרעות המיניות הן תוצאות של חינוך מיני לקוי, מידע לא נכון ומעוות, מסרים כפולים, גישה פוריטנית ומדכאת מיניות ועקב כך רגשות פחד, אשמה, בושה וגועל.
היות שהפרעות המיניות העיקריות מכבידות במיוחד כאשר יש בן זוג קבוע, רוב התוכניות הטיפוליות מערבות את שני בני הזוג, ולאו דווקא את בן הזוג בעל התלונה העיקרית. הגישה היא שיש בעיה מינית בין בני הזוג.
רוב הגישות מבוססות על גישות התנהגותיות ולפעמים משלבות גישה פסיכו-דינאמית.
מטרות הטיפול הן:
- הפחתת חרדה, ובעיקר חרדת הביצוע (Performance);
- השתחררות מדפוסי התנהגות מינית קודמים;
- התניה לתגובה נכונה לדחפים המיניים הטבעיים;
- חיי מין חופשיים ומהנים לשני בני הזוג.
האסטרטגיה הטיפולית מבוססת על פתיחות ופרמיסיביות מצד המטפל. היחס הזה מתבטא מיד בהתחלה, כאשר נלקחת מהמטופלים אנמנזה מינית מפורטת של בני הזוג, ועל ידי שאלותיו המפורטות המטפל מגלה את פתיחותו ואת יחסו הסובלניי לנושא המיני ולבעיות שהוא מעורר.
הטיפול מתחיל באיסור על קיום יחסי מין בשלבים הראשונים לשם הפחתת החרדה. אחר כך המטפל מדריך את בני הזוג בשלבים מודרגים של למידה והתקרבות לתת ולקבל גירויים מיניים כל עוד אין הם מעוררים חרדה, בושה או גועל. הזוג מדווח בגלוי ובפירוט על שלבי התקדמותו. חשוב לשמור על בן הזוג המתפקד, ששיתוף הפעולה שלו חשוב ביותר, ממידה יתרה של תסכול בתהליך הטיפולי. הגישות החדשות נלמדות בהדרגה, כל שלא תהיה עלייה בחרדה, וההתקדמות ההדרגתית תהיה בכיוון של הפחתת ההפרעה המינית. ההצלחה הנלמדת מגדילה את הביטחון ואת ההנאה וכן את התפקוד, וחרדת הביצוע הולכת ופוחתת.
טיפול מיני עם היבט דינאמי
בגישה זו הטיפול מתרכז בהיבטים הפסיכו-דינאמיים של ההפרעה. הדגש בטיפול יהיה על הפרט הסובל מן ההפרעה המינית, ועל עברו ועל מערכת היחסים המשפחתית והזוגית. בטיפול מבררים חלומות ופשרם, פחדים אדיפאליים, פחדים מעונש ומתוקפנות מינית, רגשות אשמה, פחד מכישלון, קושי לתת אמון בבן הזוג ופחדים מאינטימיות, מפציעה מינית ומהומוסקסואליות.
הניסיון מוכיח, שגישה פסיכו-דינאמית גרידא ללא מרכיבים התנהגותיים מביאה לתוצאות טובות פחות והרבה פחות מהירות.. כדאי שגם טיפול שמבוסס על גישה פסיכו-דינאמית יכלול עקרונות של טיפול התנהגותי, כגון הדרכה והסברה מינית, דגש על התקשרות חופשית בין בני הזוג בנושאים מיניים ועל ידי כך יופחתו החרדה, המתח, הטינה והבושה.
מתוך הספר: פרקים נבחרים בפסיכיאטריה / מאת: אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן. הוצאת דיונון-פפירוס, 1997.
