התמכרות לסמים הינה מצב של שימוש כרוני חוזר ונשנה בסם, באופן כפייתי ותוך פגיעה בתפקוד האדם בכל מישורי חייו.
הסם הינו חומר פסיכואקטיבי הפועל בעיקר על מערכת העצבים המרכזית, שבה הוא משנה את תפקוד המוח, וכתוצאה נגרמים שינויים זמניים בהכרה, בתפיסה במצב הרוח או בהתנהגות.
סוגי הסמים נחלקים למספר קבוצות לפי ההשפעות שלהם:
- סמים המדכאים את פעילות מערכת העצבים המרכזית – ברביטורטים ובהם כדורי הרגעה וכדורי שינה (כגון: ואליום, ואבן, קסאנקס).
- סמי הזיה (הלוצינוגניים) ובהם אל-אס-די (LSD), חשיש ומריחואנה, קקטוסים ופטריות הזיה.
- סמים מעוררים וממריצים את פעילותה של מערכת העצבים המרכזית ובהם אמפטאמינים (ספידים), קוקאין וקראק, אקסטזי וכן קפאין וניקוטין.
- חומרים משככי כאבים – אופיאטים ונרקוטיים, ובהם אופיום, הרואין, מורפין וחומרים סינטטיים כמתדון (אדולן).
ההתמכרות לסם כוללת שני היבטים:
האחד, תלות נפשית, הבאה לידי ביטוי בהתנהגות הכפייתית של שימוש חוזר ונשנה בסם הנובע מרצון לחזק את עוצמתה של החוויה הדועכת ולהפחית את עוצמת החרדה המתעוררת מהחשש שמא לא ימצא די סם.
השני, תלות גופנית, המתבטאת בכך שהאדם זקוק לכמות סם מסוימת על מנת להימצא ב"שווי משקל" ולתפקד. ללא כמות סם תופיע תסמונת הגמילה (הקריז). בנוסף קיימת תופעה הנקראת סיבולת (Tolerance), והיא מתייחסת לכושרו של גוף האדם להתרגל לכמות סם מסוימת.
כך שאמנם בתחילת השימוש בסמים האדם חווה את השימוש בסם כמענג, משחרר ומפחית לחצים, אך בתהליך ההתמכרות הוא יזדקק לכמות גדלה והולכת של חומר מנת להגיע לאותן השפעות ותוצאות. יחד עם זאת עם הזמן השפעת הסם פוחתת, ובמקום ההנאה מופיעים מצוקה וסבל הגוברים כל עוד האדם ממשיך לצרוך סמים.
נגע ההתמכרות פוגע מבחינה גופנית ונפשית באדם עצמו, אך גם במעגלים הסובבים אותו
במהלך הזמן חל ניתוק וניכור ממשפחה ומחברים, קיימת פגיעה ביחסי האמון עם הסביבה, הידרדרות כלכלית וקושי לתפקד ולעמוד במחויבויות כגון במסגרת תעסוקתית.
כמו כן השימוש בסמים אינו חוקי ועשוי להביא את המשתמש בסם להסתבכות עם החוק ולפתיחת תיקים פליליים במשטרה גםם על עצם השימוש. לעיתים האדם זקוק לכספים רבים על מנת לממן את השימוש ההולך וגובר, והוא עשוי להגיע לפעילות פלילית (גניבות, התפרצויות, מעשי מרמה והונאה וכיוצ"ב).