במאמר קצר, אנסה לדחוס מספר נושאים אשר כל אחד מהם ראוי לנפח רחב כשלעצמו. מתוך היות נושאים אלו מורכבים כשלעצמם, ועל אחת כמה וכמה בהיותם מוצגים מנקודת מבט שונה מהרגיל, אסתמך על הכרותם של הקוראים את נושאי המניעה והטיפול וכן על נכונותם לבחון סוגיות בנושאים אלו מחדש. המעטתי בציטוטים ישירים, והעדפתי לכוון למקורות שונים בנושאים אלו.
צ'ואנג-טסה החכם הסיני התייחס לנושא השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים:
"כששיכור נופל ממרכבה, גם אם המרכבה נוסעת במהירות רבה, הוא לא ימות.
לשיכור עצמות ופרקים כמו לכל אדם: אך הוא לא יפגע שכן רוחו שלמה.
אין הוא יודע שהוא נוסע במרכבה ואין הוא יודע שהוא נופל ממנה.
חיים ומוות, פחד ורעדה, אין להם מקום בליבו.
על כן הוא נתקל במה שנתקל, מבלי שיירתע.
אם לשלמות כזו זכה כשהוא ספוג ביין, לאיזו שלמות יזכה אם יהיה ספוג שמיים!"
(מתוך "קולות האדמה" קטעים נבחרים של החכם הסיני צ'ואנג-טסה. תרגום מסינית, יואל הופמן)
הכתוב בהמשך הנו בגדר פרשנות והרחבה לרעיון שביטא החכם הסיני לפני 2500 שנה.
פרספקטיבה ביו-פסיכו-סוציאלית
באופן כללי השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים שלא בהנחיית רופא, נתפס על ידי כל הגישות הפסיכולוגיות, כסימפטום לבעיה נפשית.
מבחינה זו, הסימפטום של שימוש בחומרים אלו, הנו אחד מרשימה ארוכה של סימפטומים שונים המבטאים בעיות בעוצמות שונות בתחומי הנפש.
פרספקטיבות אלו בוחנות את התופעה מן הבחינות הגנטיות, התפתחותיות, משפחתיות וסביבתיות.
בתוך נקודות מבט אלו נוכל להבחין בנקודות בחינה משניות, או בשינויי מיקוד לבחינת התופעה זאת כאשר בהיבט הפיזיולוגיי ניתן להבחין בין גורמים גנטיים לעומת גורמים פיזיולוגים שאינם מולדים. כך גם בבחינת התופעה ברמת הסביבה ניתן להבחין בין רמות סביבה מידית, לסביבה תרבותית.
אחת היא היחס בין המשתנים, צרכן הסמים נתפס כמי שבכדי להתמודד עם המציאות, נזקק לחומרים פסיכו-אקטיביים. שימושו בסם הנו בבחינת "ריפוי עצמי", או לפחות "חיזוק עצמי" נוכח מציאות שנחווית כקשה עבורו.
באם נשתחרר לרגעע מבחינה ערכית ומקצועית, הרי שנוכל לשמוע בקול אחר את סיפורי צרכן הסמים. בקול זה נשמע כי השימוש בסמים מבטאא עבורו דרך להשגת חוויה חיובית.
השגת אושר עילאי, תודעה מורחבת, בטחון עצמי, יצירתיות, אהבת עצמו ואחרים, פתיחות, רגיעה, מרץ, יכולת לתובנה, יכולת השלמה, תחושת צמיחה אישית ועוד איכויות שונות. כל אלו יספר לנו צרכן הסמים, מושגים כתוצאה משימוש בסמים.
איכויות אלו נמצאות בתוך חווית הסימום עצמו, וחלקן נמשכות אף לאחרי השימוש. בשלב זה כשאנו עדין לא בוחנים אתת האמצעי, הרי שהאיכויות המושגות הנן בגדר מטרות לגיטימיות, כאלו להן שואף כל אדם (בהנחה כי עדיין אינו מושלם),
לסיכום, מהפרספקטיבות המקצועיות, כפי שתיארתי קודם, השימוש הינו בגדר דרך הרסנית המבטאת פאתולוגיה, המשמשת לכאורה להשגת מטרות לגיטימיות. מנקודת מבטו של צורך הסמים, השימוש הנו דרך המלך למפגש עם החיים.
חוויה מיסטית וחוויה מיסטית לכאורה
בחלק זה ארצה להראות את קווי הדמיון שבין חוויה מיסטית לחוויית הסמים.
אינני רואה צורך לבסס כאן את הטענה בדבר היות הסמים דרך קלוקלת ומסוכנת לכל מטרה שהיא ובכלל זאת חוויה מיסטית. זאת מתוך שענינו של המאמר הנו טיפול בנפגעי סמים, כלומר לכאלו שמתוך ההגדרה כבר ברור כי דרכם בחיים ושימוש בסמים הביאו לנזקים שונים.
באופן כללי הנחת היסוד המשתמעת מהשורות לעיל' הנה כי שימוש בסמים כדרך להשגת חוויות כלשהן תביא לנזקים הולכים וגדלים.
בעוד דרכים אחרות להשגת חוויות אלו, יתאפיינו בביטחון גדול יותר להולך בהן (כך גם עולה ההבחנה ביןן אמצעי/סמים להשגת איכות חיים וחוויה, לבין דרך להשגת מטרות אלו).
ניתן לראות את החוויה המיסטית כהבנה לא נכונה של פעילות מכנית בעולם חומרי בלבד. בראייה כזו החוויה המיסטית הנה חסרת משמעות. לעומת זאת נוכל לנקוט בגישה, הרואה כי ישנה לפחות האפשרות לקיום החוויה המיסטית, וזו הנה בעלת משמעות. (הפולד ע`מ' 35-36).
למושג מיסטציזם יש ריבוי קונוטציות לאנשים שונים: בין היתר – בלבול, אי רציונאליות, ספיריטואליזם, היפנוזה, מאגיה, מצבים פסיכולוגיים נסתרים, פתולוגיה, התגלויות, ראיה שונה או מעורפלת של העולם, מצב הכרה נדיר הקשור בהרהורים (הרחבה בנושא, שם, פרק 77).
לעניין עבודה זו אגדיר הגדרה מינמליסטית ואמורפית, כזו שתגרוס כי חוויה מיסטית הנה חריגה ממצב תודעתנו הרגיל לשונה ממנו, ללא קשר לעוצמת החריגה. מתוך כך אראה גם במצבים יום יומיים, מסוימים כמצבים היכולים להחוות כחוויה מיסטית.
ניתן לתת מספר סימנים לחוויה המיסטית. בספרו "החוויה הדתית לסוגיה", (ג'ימס, ו. 1949) מתאר ג'ימס ויליאם ארבעה אפיונים לחוויה המיסטית:
א. שאין להביעה במלים – "..הנתון במצב זה מעיד עליו מיד, כי אין זה ניתן להבעה כלל וכי אי אפשר בשום אופן לתאר במלים את תכנו לאשורו. מכאן שרק מי שזכה למצב זה דרך חוויה בלתי אמצעית מכיר את איכותו: אך אין הוא יכול למסור אותו, אוו על אודותיו, לזולתו……אם הלה לא הרגיש אותה בעצמו מעולם" (שם עמ' 250-249 סעיף א') (ההדגשה שלי). בשיח שלנוו עם המתנסה בסמים, כשאנו בוחנים את החוויה עמו, לא אחת נגיע למצב בו תסתיים השיחה באמירה מסוג של "עד שלא תנסה לא תבין".
ב. איכות נואיטית – "עם כל שהמצב המיסטי דומה למצבי הרגשה, הרי בעיני בעל החוויה המיסטית הנו גם מצב של ידיעה…ולא עוד אלא שכרגיל נודעת להם מרות מופלאה בהרגשתו של בעל החוויה גם בזמן שלאחריה" (שם עמ' 250-249). המשתמש מתאר לא אחת תובנות מופלאות, (לפחות בעיניו) שלדבריו מלוות אותו גם לאחר חווית הסימום.
ג. ארעיות – "מצבים מיסטיים אינם יכולים להימשך זמן רב" (שם עמ' 250-249). בתלוי בסוג/כמות הסם הנצרך ובסבילות הגופנית.
ד. פאסיביות – "אמנם אפשר לסייע לבואם של מצבים מיסטיים על ידי פעולות רצוניות… הריהו מרגיש מיד כי כוח רצונו כאילו הושתק…" (שם עמ' 250 סעיפים ב'-ד'). במשתנה זה למעשה המשתמש הנו בגדר מיסטיקון מקצועי. כלומר מומחה להסדרהה של התופעה.
מאפיינים אלו, ובעיקר שני הראשונים, יחזרו ברוב השיח המדעי הבוחן את התופעה. עיון מורחב בנושא ניתן לראות אצל הפולד (הפולד פרק 10) ואצל שרפשטין (שרפשטין עמ' 154 בפרק 11 התמציות של המצב המיסטי").
באשר לשליטה בחוויה הרי ש.. "מיסטיקנים מקצועיים, בשיא התפתחותם, היו להם לרוב חוויות מוסדרות יפה ופילוסופיה מושתת עליהן" (ג'ימס עמ' 251') (כלומר המתנסה בסם יכול להיחשב מבחינה זו כ"מיסטיקן מקצועי בעל חוויות מוסדרות").
ג'ימס מתייחס לקשר בין סמים וחוויה מיסטית – " סם האיתר, וביחוד תחמוצת החנקן….יש בהם כדי לעורר את התודעה המיסטית במידה מפליאה" (שם עמ'254).
מניסיונו האישי הוא מעיד – "אנוכי בעצמי עשיתי לפני שנים מספר ניסיונות בתחום זה של שכרון מתחמוצת החנקן, …בזמןן ההוא באתי על כרחי לכלל מסקנה אחת, שאני חושב אותה, כאז כן עתה, לנכונה בהחלט והיא: כי תודעתנו הנורמלית שבהקיץ, הקרויה בפינו בשם התודעה הרציונאלית אינה אלא טיפוס מיוחד של תודעה, ומסביב לה נמצאות צורות תודעה שונות לגמרי" (שם עמ' 255). עוד מציין ג'ימס כי "….משנים הם את החיים הפנימיים של בעליהם בין פקידה לפקידה" (שם עמ' 251') כלומר לחוויות יש יכולת לחולל שינויים בחיי הפרט המתנסה.
כאשר נבחן את מהלך חיי האדם הצורך סמים, נראה בברור כיצד חייו משתנים לאורך הזמן, גם עם בתחילה יחווה לכאורה שינוי לטובה, הרי שבמהלך הזמן יחולו שינויים לרעה בעוצמות כאלו שיהיו ברורות לא רק לצופה בצרכן הסמים, אלא גם לצרכן הסמים עצמו.
בעניין שינוי מצבי התודעה, מבסס ד"ר אנדרו ויל (ויל אצל שפר ובורגלס עמ' 49 ואילך) את הטענה כי באופן כללי טוב לשהות במצבי הכרה שונים, באופן רצוני, ולא רק בהכרה הרגילה. אדרבה, לדעתו ההצמדות למצב הכרתי הרגיל, מצמצמת את מיצוי יכולות האדם.
במאמרו משתמש ד"ר ויל במושגים straight למצב הכרתי רגיל, לעומת stoned , למצבי הכרה שונים מהרגיל. הכוונהה בסטוונד ובסטרייט אינם עם קונוטציות של סמים דווקא. הציעו לו במקום סטונד, מואר ורגיל, רציונאלי ואירציונאלי, לינארי ומסתעף. אך אלו נראו לו פחות טבעיים, ולעינייננו הנם הולמים ביותר. המאמר מתאר סימני היכר למצבים ההכרתיים, ומדגיש את החיובי שבהשגת מצבי ההכרה המיוחדים, ברמות הגופנית, נפשית ורוחנית.
לסיכום החלק המתאר את חווית הסם, כדומה במאפיינים שונים לחוויה מיסטית, עלינו לזכור הבחנה משמעותית וחד משמעית. בעוד החוויה המיסטית האמיתית, תהיה כזו שנוכל לאפיינה כתורמת במישורים שונים לחיי הפרט. במקרים של שינוי מהותי במבנה האישיות, יהיה זה שינוי לטובה.
הרי שהחוויה המיסטית לכאורה, זו שבהשפעת חומרים פסיכו אקטביים, תהייה מאופיינת בגריעה ביכולות במישורים השונים של חיי הפרט. ובודאי שהשינוי שיחול במבנה האישיות יהיה לרעה.
באם נבין את המתנסים בסמים כבעלי חוויה מיסטית לכאורה (הנחווית אצלם כאמיתית), הרי שכפיה לוותר על החוויה וכל הקשור בה לא נראים כיעילים. הגדרתם כחולים הזקוקים לעזרה תעזור אולי למגדיר בהעניקה לו תחושה של הבנה, אךך אינה מביאה את המוגדר כחולה להאמנה במחלתו.
כך גם אמצעי ההרתעה שבהפחדה, באשר לעתידו, אינם פועלים שכן במציאותו שלו המתנסה אינו רואה אופק שכזה (הדבר דומה לאיומי גיהינום של בני דת אחת על אחרת). גם במקרי התקדמות התלות וההתמכרות לכשיגרם למשתמש סבלל כתוצאה מהתמכרותו, יאמר המשתמש כי עוצמת החוויה שווה עבורו את הסיכון, הסבל וההתדרדרות.
התייחסות לחוויית הסם כחוויה מיסטית מביאה אותנו לתחום מוכר ונחקר בפילוסופיה. תחום השיח שבין מצדיק אמיתות ותובנות הפילוסופיה והמדע, לבין מצדיק האמיתות והתובנות שבחוויה הדתית, ובעיקר בחלקיה המיסטיים.
הבעיה הניצבת בפני מערכות החינוך והטיפול בפוגשם את המתנסה בסמים, בדומה לבעיה שבמפגש בין רציונאליסט לבעל חוויה דתית, הנה יצירת תחום דיון משותף ללא דעה קדומה מוחלטת ונוקשה.
ייעוץ פילוסופי
תחת הכותרת ייעוץ פילוסופי, ניתן לכלול מגוון פעילויות הקשורות בפילוסופיה, היריעה יכולה להיפרש בין יישום הפילוסופיה בסוגיות מוסריות אוניברסליות עכשוויות (שיבוט והשלכותיו), שם ימצא הצורך ביועץ פילוסופי שלא רק יציג עמדות מוסריות שונות אלא גם יצביע מתוך ניתוח ביקורתי על בעיות בהנמקות שונות לעמדות שונות.
בהמשך נוכל למצוא ביטויים לייעוץ בתחומי ארגון שונים, פרטיים וממלכתיים. וכמובן שבתחום השיח הקשור לנפש ורוח האדםם נמצא את הייעוץ הפילוסופי מתייצב לצד ולפעמים מנגד לגישות קונוונציונאליות העוסקות בתחומים אלו (הרחבה בנושא, והכוונה למקורות לנושאים קרובים, ראה שוסטר, ש. הערה בסעיף הביבליוגרפיה).
הפילוסוף-היועץ מעורר בבן שיחו תהליך פילוסופי דידאקטי המאפשר לפונה להפוך להוגה אותנטי" (שוסטר, ש. 1991 עמ' 1 בתרגום לעברית של המאמר). במאמר מתארת שוסטר שלוש גישות של ייעוץ פילוסופי. במאפייני השיטה המכונה "החקירה הפתוחה של אכנבאך" (שם עמ' 1) מתוארים המאפיינים הבאים:
"מה שמביע הפונה אינו מתפרש כסימפטום אלא נתפס כבעיה עצמה" (שם עמ' 2)
"אדרבה, אגב הייעוץ הפילוסופי נוצר תהליך דיאלקטי ( ‘Auslegen' ), שבו חלקו של היועץ בבעיה איננו במתן פירושו שלו,, אלא בהענקת דחף מחודש לפונה לביאור עצמי….. ,הפילוסופיה איננה עיון באמצעות שיטות אלא עיון על שיטות: היא איננה עיון באמצעות תורות, אלא – על תורות " (שם עמ' 2).
קווי היסוד למהלכים פילוסופיים כפי שאציע אותם בסעיף הבא, יהיו כאלו המיועדים לאפשר שיח בין שתי המציאויות, זו של מגיש העזרה, מול זו של צרכן הסמים. זאת כאשר בנקודת המוצא לשיח אין מחויבות נוקשה לאמת מסוימת. ההעדפה אוו הבחירה באמיתות אחד הצדדים אמורה להיווצר ברמת הפרט, ולעיתים הקבוצה, מתוך תהליך הפתרון שיוצע.
קווי יסוד למפגש
1. הפילוסופיה כמתודות חקירה – כזו החוקרת כל נושא, כולל סמים ללא הנחות סגורות, וללא דעות קדומות. הניצבים מול הנוער למרות הבנתם את שימוש הנוער בסמים, כדרך בעלת פוטנציאל קטלני להולך בה, יקבלו כי בנקודת המוצא לדיון אין הנוער רואה כל סכנה באדיקותו ומחויבותו לדרך בה הוא מתנסה בחוויות נשגבות.
2.מוכנות אישית – לדיון פתוח ולניתוח פילוסופי של "דתו", או שיטתו הסוטריולוגית (שיחרורית) של הנוער. כאן יהיה צורך בכך שהמנחה יבהיר לעצמו את מידות הזדקקותו, חיפושו והאופן בו הוא מוצא חוויות של התעלות הרוח. דיון פתוח זה יכול להתפתח מתוך תנאי היסוד למצבים שונים, בין היתר לפגיעה באמונת המתנסה בסמים בדרכו, ומנגד, לפחות באופן תיאורטי, למצבים של המרת המנחה לתוך "דת" הסמים.
מן ההיבט הפרגמטי נרצה לומר כי מנחה בעל יכולת והכשרה מתאימים יהיה בבחינת מהרס או לפחות מזכך של אמיתות דרכו/"דתו" של הנער או הנערה המשתתפים בדיון.
3. המנחה כמלווה ומחנך – מן המוטיבציה הפרגמטית של המהלך המוצע (ואף מבחינות פילוסופיות מסוימות- אלו של ביקורת הדתות ושיטותיהן), המנחה בדיון יהיה מציג ולמלווה בחיפוש דרכים של "דתות" אלטרנטיביות. כלומר יצטרך להציג שיטות סוטריולוגיות שונות החל מפרקטיקות דתיות, דרך פילוסופיה, אומנות, מוסיקה, גישת 12 הצעדים (לגבי 12 הצעדים ראה הערה בעמוד זה ) והחל בשיטות הפסיכולוגיות. אותן שיטות פסיכולוגיות שלעיתים אינן מצליחות ליצור שיח משמעותי עם הנוער,
יכולות להתגלות כאטרקטיביות ויעילות במידה והדרך עליהן עברה מהלך דיון כפי שהוא מוצע כאן.
ראוי לי לציין כי בפועל מיושמים עקרונות אלו על ידי הרבה מטפלים שאין להם הכשרה פילוסופית, ונראה לי כי נטייה זו גוברת עם צבירת הניסיון בשטח. החידוש המובא כאן הנו בהדגשת העקרונות כקווים מנחים ולא כאלו הנולדים מתוך התנסות. זאת כתולדה של ראיית חווית הסם כחוויה מיסטית.
הערה – גישת 12 הצעדים מוכרת כתכנית המשתלבת ומסייעת במהלכי הטיפול הננקטים בטיפול בנפגעי סמים. בטיפול בנוער מתחדד הקושי להתחיל את יישום התכנית שכן בסיס התכנית הנו בחוויית "סבל בלתי נסבל", "הגעה לתחתית" והודאה ב"חוסר אונים". כל אלו הנם בבחינת לא קיימים ברוב מקרי הצעירים המגיעים לטיפול.
מהלך הדיון הפילוסופי יכול להיות בבחינת הכנה לעבודה על פי 12 הצעדים, מתוך היות המהלכים כאלו המעוררים קושיי הכרתי, תחושת בלבול, ולעיתים אף תובנה מעוררת קושי אותה חווה היחיד כאשר הוא מבין כי למעשה הנו "אבוד" בדרכו בחיים, משוויתר על מחויבותו הנוקשה לדרך הסמים.
הלכה למעשה
תיאור מהלך דיון קבוצתי – מתוך שיחות קבוצתיות שערכנו קודם, התבהרה תמונת השימוש של רוב משתתפי הקבוצה. נקודת המוצא הייתה זו הגורסת כי סמים הנם טובים, הבעיה הייתה רק עם החוק והמשטרה. אילו לא היו אלו בנמצא כל אחד ממשתתפי הקבוצה היה ממשיך לצרוך סמים.
בעקבות דיונים בנושא "הטוב מהו?", וה"טוב שבסמים מהו?", הגענו לעמדה הגורסת כי הטוב שבסמים הנו בבחינת ברירת מחדל, כלומר זהו "הטוב שאנו מכירים". וחשוב לא פחות מוכנות לבחון את הסכנה שבטוב המוכר.
המצב בשלב זה היה מצב ביניים שחודד והועלה שוב ושוב על ידי המנחה, מצב בו: מצד אחד ברור לנו כי סמים אינם טוביםם כפי שחשבנו, יש בהם סכנות ומחירים כבדים, מצד שני ללא סמים אנו לא יודעים כיצד להיטיב עם עצמנו.
זאת כאשר בנלווה לשהייה במצב זה, דובר יותר ויותר על געגועים לחוויית הסם, געגועים אלו נתפסו כאבסורדיים. "אניי מתגעגע למשהו שאני לא רוצה".
כמו כן החל להתברר במהלך השיחות כי השימוש מכסה על מגוון ליקויים אישיים. בין היתר, נטייה לדיכאון, חוסר ביטחון, תחושת בדידות, חרדה וחוסר רגיעה ועוד.
בשלב זה הוקדש פרק דידקטי המשווה בין הסמים כאמצעי להשגת איכויות, לבין "עשייה" כדרך להשגת איכויות. בהמשך להדגשת האבחנה, ובקשור לקשיים האישיים שנחשפו, הוזמנו המשתתפים להיעזר בטיפול הפרטני ובהמשךך הקבוצתי. הודגשה חשיבותה של הקבוצה (החברה) בחיי הפרט (כאן נערך "תיבול" באמצעות משנתו של אלבר קאמי הסופר והפילסוף). כמו כן התחלנו לתרגל טכניקות של הרפיה, כאחת הדרכים להשגת מצבי הכרה יחודיים.
דגש לשינוי שהחל להתחולל אצל המשתתפים, ניתן על ידי אחד הנערים שנעצר ליממה במהלך הטיפול. בתוך חדר המעצר נוצרה אפשרות לשימוש בסמים, לדבריו באופן מיידי חווה כעס ולגיטימציה לשימוש מתוך מעצר השווא, בתוך כך החליט שלאא לפעול מידית אלא לאחר בדיקת המצב ממספר פרספקטיבות ("כמו שלמדנו בקבוצה"), בהמשך בחר לדחות את השימוש ולנסות להירגע באמצעים חדשים אותם תרגל. לאחר שיישם טכניקה של הרפיה אותה למד במרכז, חש לדבריו אחר לגמרי, רגוע ללא צורך בשימוש ואפילו בעמדה של צופה מהצד בעצמו ובאחרים (עמדת התצפית תורגלה מספר פעמים בקבוצות הדיון).
מקרה פרטי (מושיקו) –
מושיקו מגיע לטיפול לאחר היסטוריה טיפולית ארוכה, החל מגיל ילדות מוקדם, כולל מאסרי ומספר מרכזי גמילה סגורים. מראה יכולת מילולית וקוגניטבית טובות מאד. ידוע מראש וכן מתברר מיד עם הגיעו לטיפול כי מתקשה מאד להשתלב במסגרות.
גישת הייעוץ הפילוסופי כפי שתוארה עד כאן גירתה אותו להישאר בטיפול ומתוך שלא רצה לאבד סוג שיחות זה, היה שיפור בגישה בכלל הטיפול. במהלך הטיפול חושף מושיקו הזנחה קשה בילדות, פטירת אב בגיל שמונה, ובסמוך לכך תחילת ניצול מיני מתמשך על ידי קרוב משפחה. מתאר גם בלבול בזהותו המינית.
מהלך הדיון הפילוסופי, התנהל באופן פרטני והושלם בקבוצות מאספקטים אחרים. בדיונים אלו הגיע מושיקו להחלטה לבחוןן את גורלו מפרספקטיבות אוניברסליות (הרחקה מהעצמי בדומה למהלכים מסוימים המיושמים בביליותראפיה), זאת תוך המרת שאלותיו האישיות בשאלות רחבות, לדוגמא: "מדוע נפגעתי?" ל"מדוע והאם יש רוע בעולם?"; מתפיסת "רק אני סובל" לבחינת הסבל האנושי באשר הוא.
שלב זה לווה גם בהפניה לטקסטים רלוונטיים שבעזרתם העשיר את שאלותיו, ובמקרים מסוימים חש הזדהות עם הגותם של כותבים מסוימים.
כאמור המהלך הפילוסופי נעשה במקביל וכהשלמה לטיפול הפסיכו-סוציאלי שקיבל המטופל. בסיום הטיפול מקיים חיים ללאא סמים, תוך השתלבות בקבוצות האן. אי.
סיכום
באם נציב מטרה רחבה למהלכים שתוארו והומחשו, הרי שנרצה ללוות את הצעירים לשיח כנה, לדרך חיים דינמית וביקורתית להכרות, הבנה ונכונות להשתמש בסוכני עזרה שונים במהלך חייהם.
מטרה צנועה יותר למהלך תהיה הובלה למצב בו המטופל/ת, חווים קשר חיובי אותו ישאפו לאורך זמן, גם לאחר שאין מוטיבציות חיצוניות, (קצין מבחן וכדומה) לשמירת הקשר.
קווי המנחה כפי שתוארו כאן, יש בהם בכדי לאפשר ולהשיג מטרות אלו.
מאת: אלכס ביאלוסטוצקי – מנהל מרכז ״אחווה״ – לטיפול בהתמכרויות. מנחה לפילוסופיה ישומית, מנחה לחיים בהחלמה בשיטת 12 הצעדים.
