לעיתים בני המשפחה מעוניינים ל"זרז" את תהליך הטיפול עבור בן המשפחה המכור, ו"לקצר" תהליכים – אך זוהי אינה הדרך הנכונה.
המשפחה יכולה לסייע לבן המשפחה המכור לעשות את ההתקשרות הראשונית עם הגורם המטפל. מכאן והלאה חשוב שהאדם ייקח אחריות על עצמו ויתחיל לבצע את המשימות הנדרשות ממנו בלי לקבל "הנחות".
הרציונל הוא שהאדם יסגל לעצמו התנהגויות חדשות של אחריות, יוזמה ועשייה – ההכרחיים לתהליך הגמילה והטיפול ולתפקוד שלו בחברה נורמטיבית (בהקשר של היחסים במשפחה, התעסוקה, ניהול חיי החברה והפנאי וכיוצ"ב).
כל עוד המשפחה תמשיך לעשות במקומו את הדברים, היא תשאיר אותו תלותי, פאסיבי, "קטן" ולא תאפשר לו "לגדול" ולהיות ישות עצמאית, מסוגלת ואחראית על בחירותיה.
לבני המשפחה מקום מאוד משמעותי בתהליך הטיפול.
שיתופם וגיוס תמיכתם חשוב לתהליך ועשוי להקל על השינוי ולחזק את הסיכוי להצלחתו (אם בטיפול זוגי, משפחתי, קבוצתיי או פרטני לאחד מבני המשפחה).
איזון מחודש
בקרב משפחתו של המכור (אם זה הורים, אחים, בת/בן הזוג או הילדים) מתנהל אורח חיים מסוים מול המכור. לכל חברר משפחה תפקיד מסוים, והתקשרויות מסוימות במערכות היחסים.
עם כניסת המכור לתהליך גמילה והטיפול שיווי המשקל הזה מופר. כעת גם על המשפחה עובר תהליך שינוי ועליהם למצואא יחד את האיזון המחודש הבריא.
(ישנם מקרים בהם לא ניתן לגייס את המשפחה לטיפול מסיבות שונות ואז תמצאנה בטיפול אלטרנטיבות אחרות על מנת להתמודד עם המציאות הזו).
תהליכים מקבילים
כמו כן לאורך השנים המשפחה חוותה רגשות של בושה ואשמה, מבוכה ואי נעימות כלפי הסביבה, הסתרת הסוד, בלבול,, כעסים וחוסר ידע כיצד להתמודד עם בעיית ההתמכרות.
כעת חשוב שבני המשפחה ימצאו את המקום הטיפולי שיאפשר להם לעבד את כל החוויות, לקבל תמיכה והדרכה, ולעבורר תהליך שינוי במקביל למכור אשר יוביל לשיפור איכות חייהם.
מומלץ לבני המשפחה לא להישאר לבד עם התחושות והרגשות ולפנות לקבלת תמיכה וייעוץ טיפוליים.
לחלק מההתמכרויות, קיימות קבוצות תמיכה לעזרה עצמית עבור בני המשפחות.
