התמכרות, גמילה ומשפחה – שוברים את קשר השתיקה

התמכרות של בן משפחה משפיעה על כל חבריה, וללא ספק גורמת להם לסבל ולחוסר אונים. יחד עם זאת לבן המשפחה המכור ישנו תפקיד רגשי המשרת את המשפחה;   

זהו תפקיד המאפשר למשפחה לשמור על יציבות מסוימת ולהימנע מהתמודדות עם סוגיות קשות העלולות להביא למשברים משפחתיים, כגון: בעיות בזוגיות, התמודדות עם כעסים ולחצים, סיפוק צרכי שליטה של בן המשפחה ה"מטפל" במכור.

לפיכך תהליך השינוי, חיובי ככל שיהיה כהפסקת ההתמכרות, "מאיים" להפר את האיזון במערך המשפחתי ופעמים רבות יתלווה אליו קושי וחשש.

לדוגמה, אם מתקשה להיפרד מבנה שצריך ללכת לגמילה ולטיפול ממושכים מחוץ לבית. היא טוענת שהוא לא ישרוד בטיפול אך למעשה היא חוששת להישאר "לבד", ולאבד את "השליטה" עליו.

וכך, על אף רצונם לטפל בבעיה – מתקיימת דינאמיקה משפחתית המאפשרת את המשך קיומה של ההתמכרות. חשוב לציין כי זוהי התנהלות הנעשית ללא מודע ומתוך כוונה חיובית לשמור על המשפחה שלמה. אך לאורך זמן היא מובילה להחמרתת ההתמכרות ולהשלכות הרסניות.

שימור ההתמכרות מתקיים באופנים שונים:

• מתעלמים:
  המשפחה יכולה ל"שתף פעולה" עם ההתמכרות באופן פאסיבי; לדוגמא, הורים למתבגר מבחינים בכלי עישון לסמים בחדר של בנם, שומעים מחברים שהוא משתמש בסמים, אך בוחרים להתעלם מכך ולא להתעמת מולו בנושא.
• לא מדברים:
  מערכות יחסים בין חברי המשפחה אינן אמיתיות, התקשורת אינה פתוחה וכנה והם אינם משתפים או משוחחים על החוויות הרגשיות.
• מחפים ומגוננים:
  הסתרת "סוד ההתמכרות" מפני הסביבה החיצונית, משך שנים רבות מבלי לבקש עזרה. מה שמנחה את המשפחה הם בושה, מבוכה ורצון שלא לפגוע בשמם הטוב; לדוגמא, בת זוג של מכור להימורים שבילה בקזינו משך כל הלילה, מודיעה במקום עבודתו שהוא "חולה" ולא יוכל להגיע לעבודה.

כמובן שהעמדת הפנים כאילו הבעיה אינה קיימת לא עוזרת בהתמודדות עמה;
מעגל השימוש הולך ומחמיר, במקביל להידרדרות היחסים של המכור עם בני משפחתו. היחסים מלווים בקונפליקטים, מתחים,, שקרים וניכור עד כדי ניתוק מהמשפחה.

באופן לא מפתיע פעמים רבות רק כאשר המשפחה תיתן למכור להבין שהיא לא תתמוך בו יותר אלא אם יגיע לטיפול – יתחיל השינוי המיוחל.
ביום שבו המשפחה תפסיק לגונן, לחפות, ולחלץ את המכור ממצבים קשים, הוא יתחיל להבין שעליו לקחת אחריות על חייו. אקט זה עשוי להניע אותו לבחור באפשרות של טיפול בבעיית התמכרותו למען עצמו.

על המשפחה להבין שהמכור אינו מהווה את "הבעיה" שצריך "לפתור"
ובמידת האפשר חשוב שהיא תהיה שותפה במציאת האיזון הבריא המחודש.

משפחה שאינה מודעת לחלקים שלה בשימור ההתמכרות
עלולה לטרפד באופן לא מודע את הניסיונות להביא לשינוי – על ידי התנהגויות מסוימות, מסרים כפולים ואמירות "מכשילות"" העוברות אל המכור:
לדוגמה, אם שמתלוננת בפני בנה שחזר מגמילה פיזית מאלכוהול "אני לא יכולה יותר להסתדר עם המצב הכלכלי, תנסהה למצוא דרך לעזור לנו…" היא יודעת שהדרך שהוא מכיר היתה בתקופת השימוש שלו על ידי פריצות וגניבות.

דוגמה נוספת: אשה שמטיחה בבעלה הנקי מהסמים "כבר היה יותר טוב שהיית בשימוש, לא התערבת לי בדברים, לא העברת ביקורת, הייתי מחליטה לבד בנוגע לחינוך הילדים…"

בתהליך הטיפולי נעשים ניסיונות להפסיק את העמדת הפנים של המשפחה שהכל תקין, להכיר בכאבים הרגשיים ולהביא ליחסים אמיתיים יותר. השינוי יתמקד בתחומים הבאים:

• תקשורת – ללמוד לנהל תקשורת פתוחה, גלויה ומועילה, לתקשר סביב רגשות ולנהל קונפליקטים בדרך בונה ולא הרסנית.
• גבולות – קביעת גבולות בריאים בין חברי המשפחה המותאמים לצרכים הרגשיים. לדוגמא מכור-נקי יסרב לבקשת אמו ללכת ל"הציל" את האב השתיין מהמקום בו הוא שותה, מתוך הבנה שזה מסכן את השיקום שלו עצמו.
• הכרה בצרכים – חשוב שהנגמל יגלה את ה"אני האמיתי" שלו, יהיה מודע לצרכיו ויוכל לקבל עליהם מענה מבני משפחתו. במקביל חשוב שגם חברי המשפחה יכירו בצרכים שלהם עצמם, וימצאו את הדרך לספק אותם שלאא באמצעות ההתמכרות.
• הבנה שההתמכרות הינה מצב מתמשך – יש לעזור לבני המשפחה להבין כי ההתמכרות איננה בעיה ש"נפתרת" אלא מהווה מצב קיים שיש ללמוד להתמודד עימו. לדוגמא להבין שלנגמל מסמים אסור לשתות אלכוהול, ולא להעמיד אותוו בפיתויים מיותרים.
• נפרדות ועצמיות – בתהליך זה הנגמל לומד להתנהל כישות בוגרת ונפרדת מהאחרים המשמעותיים במשפחתו. אם עד לשלב הזה הוא הרגיש תלוי, חלש וחסר שליטה – הוא כעת לומד להאמין בעצמו ולסמוך על יכולותיו לנהל את חייו באופןן עצמאי.

לסיכום:

תמיכתה של המשפחה בתהליך הגמילה והטיפול של בן משפחתה המכור, עשויה לתרום באופן משמעותי להצלחתו.
כתוצאה מתהליך זה מערכות היחסים הופכות להיות בונות, מתבססות על אמון מחודש ומובילות את המשפחה לתפקודים בריאים וחיוביים.

מאת: דפנה שושני-אשכנזי