כמי שחיה את עולם ההתמכרות הרבה שנים וכפסיכותרפיסטית, לא פעם אני נשאלת על ידי פונים " "אצליח להיגמל? אני לא רוצה להיכשל שוב…"
כפי שכתבתי במאמרים קודמים, אני מחזיקה בהבנה של 12 הצעדים שבהתמכרות קיימים 3 מישורים פיזי, נפשי ורוחני.
במישור הפיזי-גופני
כשמישהו/י משתמש באופן פעיל הצד הפיזי נראה הכי קשה, הצד הפיזי נראה לא פעם חזות הכול. "אם לא נגעתי – אני נגמלתי".
במקרים בודדים, ניסים אני קוראת להם, זה באמת המצב. אבל ברוב המקרים בהם אני פוגשת, אנשים משתפים אותי בכאבב בייאוש ובתמיהה "לא נגעתי חודשים – חשבתי שזה מאחוריי – איך זה לעזאזל קרה שוב ?!"
לרוב כשהאדם מסתכל לאחור, עוצר ומתבונן, הוא לא פעם משתף אותי כי "הייתי נקי אבל המשכתי לסבול", או "הייתי שאנן – לא יכולתי לזהות שתיכף אשתמש".
והמלאכה שלי לא פעם היא דווקא להתערב ולהגיד – זה מוכר, קוראים לזה 'מכור יבש' – פיזית גמולים, אבל נפשית ורוחנית עדיין לא נעשתה גמילה.
במישור הנפשי:
העבודה הנפשית במישור זה חשובה מאוד. כפסיכותרפיסטית אני מוצאת כמה בשורש ההתמכרות נמצאת פגיעה נפשית שמהותה ביחסים !
חישבו עד כמה הנפש הגיונית; יש לנו יחסים עם החומר– יחסי שנאה/אהבה – חיבוק/פגיעה – הגנה/סכנה – בטחון/תלות
האם זה נשמע לכם מוכר מעוד יחסים בחיים?
אני משוכנעת שמי שקורא ועוצר רגע להתבונן ולהיזכר, לפתוח את הלב – יוכל להיזכר בכמה יחסים בחייו שהשנאה הכעסס והאהבה היו שזורים יחדיו בהרמוניה בלתי נפרדת. כמו עם החומר.
זו כפייתיות החזרה repetition compulsion המאפיינת טראומה של יחסים, וטראומה בכלל.
עיקר הטיפול, לא פעם, מתמקד בניסיון לחבר ולקשר בין הדברים עבור המטופל, כי לרוב אצל מי שפונה לטיפול, הדבריםם מנותקים זה מזה – לנתק הזה נכנסת ההתמכרות.
לא צריך בהכרח קטסטרופה גדולה, לעיתים מספיקות החמצות קטנות – התמודדויות של קשב וריכוז שלא הובנו, רגישות יתר שכגבר היה צריך להסתיר, תחרותיות שהייתה ועוד…
חושבים שמתגברים אבל למעשה במקום להתגבר משתמשים בהתמכרות כ'בקיצור דרך'. כדי לגלות ש'כול הממהר מאחר', שהחומר לא פתר שום בעיה – הוא רק הפך בעיה לשתי בעיות.
משום שכעת, לא רק שלא פתרתי את הדכדוך, החרדות, הדימוי העצמי או כל סיבה אחרת שנמצאת מתחת להתמכרות — הוספתי לעצמי את בעיית ההתמכרות.
האם בזה די? אם אתמודד, אשנה, אגמל ?
במישור הרוחני:
המישור הרוחני חשוב בגלל המנגנון של הכפייתיות שהזכרתי.
לרוחניות יש דרך להוציא ממעגל הכפייתיות. גם השיחות הטיפוליות לבדן יכולות להביא לכך אלא שהמישור הרוחני מנקודתת ראותי וניסיוני, מאיץ תהליכים והופך את השיחות למהותיות יותר ואפשריות.
האופי המכור לא אחת מתקשה תחילה בסבלנות, איפוק, דחיית סיפוקים כך שלעיתים טיפול עלול להיכשל כי "לא סיפק תוצאות מהר". כשמתווסף המישור הרוחני – מתאפשרת עבודה וגמילה.
המישור הרוחני הוא כמובן מושג רחב, אם ארצה לתמצת את מהותו אומר, שיש במישור זה בחינה מחודשת של סדר החשיבויות בחיים. ניסיון לשאול ולתהות האם האדם הוא מרכז ההוויה או שיש מטרה ומשמעות גדולים מאיתנו. מה מקומנו והאם אכן הכול תלוי בכוח הרצון של האדם. האם תיתכן עזרה שלא בהכרח מובנת לנו. ספקות שמניסיוני נמצאות באינטואיציה של כל אדם כמעט.
אז קדימה לעבודה – זה אפשרי גם אם התייאשת.
גם עשית בחייך מספר ניסיונות גמילה שלא צלחו, בשעה שתשלב בין שלושת המישורים – פיזי, נפשי ורוחני – סיכוייך להצליחח ולהרגיש טוב ומסופק יהיו גבוהים.
מאת: אוסנת עזריה – מטפלת בהתמכרויות
