במסגרת טיפול בהפרעות חרדה למיניהן חשוב לחדד את השוני בין שני המושגים – פחד וחרדה.
ראשית חשוב לזכור שהפחד שומר עלינו.
לדוגמה – בבואנו לחצות את הכביש – נהיה עירניים לנעשה סביבנו על מנת לחצותו בביטחה, אם נלך בשביל בשדה נהיה דרוכים אם נשמע רחש בין השיחים או אם נראה נחש חולף לידינו.
האינסטינקים ההישרדותיים פועלים עוד מהיותנו אדם קדמון – כאשר אדם היה נתקל ביער בחיית טרף כנמר, היה עליו להגיב לסכנה המיידית על חייו בתגובה של לחימה או בריחה. כל הגוף היה מתעורר ומתגייס על מנת להישמר ולשרוד. וכאשר האיום הוסר והסכנה חלפה – הגוף היה מווסת עצמו וחוזר לתפקוד הרגיל.
המנגנון שבו מוחנו וגופנו מגיבים לאיומים חיצוניים:
המערכת הלימבית מהווה חלק קדום ופרימיטיבי במוחנו. היא אחראית על התגובות הנחוצות לכל בעלי החיים מזוחלים ועד יונקים, לשם הישרדות. למערכת הלימבית אפשרות ליצור זיכרון באמצעות שילוב של מצב רגשי עם זיכרון של תחושה גופנית.
האמיגדלה מהווה חלק מהמערכת הלימבית. היא מאותתת לקליפת המוח על גירויים הקשורים בפחד או בתגמול. ואחראית על התגובות של הילחם (Fight) או ברח (Flight) כמו גם על מעורבות בתהליכי הויסות הרגשי.
בזמן של לחץ מפני סכנה ואיום, האמיגדלה תאותת על סכנה. היא תפעיל מעין “אזעקה" שבעקבותיה תהיה עוררות פיזיולוגית של מערכת העצבים הסימפתתית. עוררות זו תבוא לידי ביטוי בתסמינים גופניים – עליה בלחץ הדם, דפיקות לב, קוצר נשימה, יובש בפה, כאבי בטן, סחרחורת, חולשה, צורך לפעולת מעיים ושלשול או צורך בהטלת שתן, הזעה, רעידות בגפיים, הרחבת האישונים, הדם יזרום לשרירים שלא בפריפריה ועוד.
כל התגובות הנ"ל, מטרתן היחידה היא לסייע בשמירה על חיי בעל החיים או האדם. התגובות מותאמות למטרה היחידה החשובה ברגע של סכנת מוות – לשמור עלינו בחיים.
לדוגמא – הדם יזרום לשרירי הירך או הקרסול על מנת לברוח, הגוף יזיע כדי שגורם מאיים יחליק בניסיון לתפוס אותנו, שלשול והטלת שתן כדי שנהיה קלים וזריזים יותר, אישונים יורחבו כדי שנראה חד יותר, הנשימות שטחיות ומואצות המתאימות לריצה וכיוצ"ב.
האמיגדלה זיהתה רחש בעשביםאו מראה חולף של נמר – האזעקה הופעלה – המערכת הסימפטטית והעוררות עולים, הסימפטומים הגופניים מופיעים עד לשלב שבו הסכנה או האיום יחלפו. ואז – המערכת הפרא סימפטתית מווסתת, מאותתת למוח שהסכנה חלפה וניתן להמשיך לתפקד.
אלה המנגנונים הטבעיים, האוטומטיים והאוטונומיים הפועלים על מנת לשמור עלינו.
אז מתי נרגיש שיש בעיה, מתי הפחד הופך לחרדה ?
כאשר אנחנו נישאר בדריכות ובעוררות, במצב שבו אין איום ממשי וסכנה לחיינו. כאשר מראש לא היה איום ממשי, או במקרים שהיה איום והוא חלף. למעשה זוהי אזעקת שווא. מערכות הגוף טעונות ומוכנות לפעולה אך בפועל הן לא "מפורקות" ונוצר חוסר איזון אשר משבש את האיזון הנדרש בגוף ובנפש על מנת לחזור לשיגרת החיים.
התופעות הנ”ל יתרחשו בחרדות למיניהן – בהתקפי חרדה ופאניקה, חרדת בריאות, חרדה חברתית, פוביות שונות, חרדה כללית וכיוצ”ב.
בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי המתייחס לחרדות נלמד:
כיצד לווסת את החרדה ולהרגיע את מערכות הגוף והנפש.
נלמד ונתרגל להוריד מעוצמה, משך ותדירות החרדות, על מנת שלא יפריעו ויגבילו בפעולות ובחיי היום יום.
כיוון שמעורבים בתהליך מספר רבדים העבודה האישית והטיפולית תתייחס לכל אחד מהם:
באמצעות עבודה ברובד הקוגניטיבי:
עבודה על מערכת המחשבות והאמונות של האדם – נסביר על המנגנונים הטבעיים וההישרדותיים של הגוף, נבין שבחרדות אין באמת איום ממשי, ונלמד כיצד להרגיע עצמנו בכוח המחשבה, לזהות טעויות חשיבה אשר יוצרות או ממשיכות את החרדות ולתקן אותן או להחליפן במחשבות יעילות ומסתגלות יותר.
עבודה ברובד ההתנהגותי:
באמצעות חשיפות למדרג של מצבים "מאיימים" בקצב מותאם ובהדרגה, על מנת לחוות הצלחות ותחושת מסוגלות, להחזיר את הביטחון העצמי, ולהגיע לתובנות מתוך התנסות לגבי חרדה – ניתן להכיל אותה, היא לא קטסטרופלית והיא אינה נמשכת לנצח. כמו גל במים החרדה עולה, מתייצבת ויורדת…
וכן בעבודה על הרובד הגופני:
באמצעות הרפיה נשימתית, הרפיה שרירית, מיקוד קשב, הסחות דעת, התבוננות בתהליכים ועוד.
לסיכום
בנימה אופטימית, הפחד שומר עלינו, החרדות מלמדות אותנו שהמנגנונים בגופנו עובדים טוב מאוד ורגישים, ויחד עם זאת העבודה הטיפולית נחוצה ויעילה על מנת לאפשר לנו לשלוט בחרדה ולווסת אותה כשהיא מתרחשת, ולחזור לנהל חיי שיגרה תקינים ורגועים ללא הגבלת חופש הפעולה והרווחה האישית שלנו.
מאת: דפנה שושני-אשכנזי, פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית, CBT
