חג השבועות הוא גם חג מתן תורה.
במעמד קבלת התורה בהר סיני בני ישראל, שעד לאותו הזמן היו עבדים,, קיבלו את התורה והתחייבו לקיים אותה: "נעשה ונשמע".
כמו תמיד אני מתייחסת לנושא מההיבט הסמלי.
פעמים רבות מכורים חשים משועבדים לחומרים ולהתנהגויות משך שנים ארוכות. אף על פי שהם רוצים בשינוי הם ממשיכים לעשות "עוד מאותו דבר":
לפעול מתוך רגשות, מחשבות והתנהגויות אוטומטיות שמנחות אותם,, ומובילות כל פעם מחדש לאותן תוצאות הרסניות.
למעשה הם נשארים מתוסכלים וחסרי אונים בתוך מעגל השימוש. מעגל ההולך ומתרחב וזורע סביבו הרס בכל תחומי החיים ובקרב הסובבים אותם.
קשה מאוד לצאת ממציאות זו לבד. אבל ישנו פתרון וישנה דרך –
"נעשה ונשמע"
לאחר הבחירה במסגרת הטיפולית המתאימה – חשוב שהאדם יתמסר לתהליך. יאפשר למישהו אחר להוביל אותו בדרך הבטוחה. להשתדל להיות פתוח לרעיונות חדשים, ובעיקר לתת אמון.
אם עד כה האדם היה עסוק בהתגוננויות, מציאת תירוצים והסברים למה הכל קורה, הגיע הרגע להקשיב. יש האומרים: "להוציא את צמר הגפן מהאוזניים ולשים בפה"…
לעיתים זה כל מה שדרוש – להתנסות, לעשות מה שמצופה, ורק אחר כך לשאול שאלות, לברר, ולהגיע לתובנות. התוצאות לא תאחרנה להגיע…
כדי להצליח בשינוי יש להניח בצד את "הטייס האוטומאטי" ולקחת שליטה על ההגהים. במקום להמשיך ולפעול מתוך הישרדות – להתחיל לפעול לשם התפתחות. פעולות אלה, שבתחילה עשויות להרגיש מלאכותיות – עם הזמן יבואו בטבעיות, ויהפכו לדרך חיים חדשה.
בדרך החיים החדשה, חשוב שהאדם יהיה מסוגל להתבונן בכנות על חייו, לקחת אחריות על החלקים שלו, להתמיד בתהליך השינוי ו"לתת לזמן – זמן".
וממקום רוחני – חשוב שהאדם יצליח להרפות ולשאוף לתוכו פנימה אנרגיות חיוביות, להתמלא בכוחות, לתת אמון בכוח עליון ולסמוך על היקום שיוביל אותו לשפע ולצמיחה.
