שאלת ה”נס”

הגישה ממוקדת-הפתרון (The Solution-Focused Approach)
פותחה על-ידי סטיב דה שייזר בשנות השמונים, כגישה בתחום הטיפול קצר המועד.
הגישה מתמקדת במה שהמטופל רוצה להשיג בטיפול (הפתרון לבעיה) מאשר בבעיה שלשמה הוא הגיע לטיפול.
היא אינה מתמקדת בעבר אלא בהווה ובעתיד. המטפל מזמין את המטופל לצפות את העתיד הרצוי עבורו ולסייע לו להתקדם לעברו בצעדים קטנים או בשינויים גדולים יותר. על מנת לתמוך בכך – נשאלות שאלות על סיפור המטופל, הכוחות והמשאבים שלו.
המטפל בגישה זו מאמין ששינוי הוא מתמשך. הוא מסייע לאנשים לזהות את הדברים שהם רוצים שיקרו בחייהם, ולדאוג לכך שיעשו יותר את מה ש”עובד” טוב עבורם.

שאלת ה”נס”
הינה תואמת לרעיון שבבסיס הגישה הממוקדת בפתרון. היא מאפשרת למטופל לדמיין את העתיד האידיאלי עבורו ולקשר אותו להווה, ובאופן זה להתחיל לטפל מיידית בנושאים הדורשים התערבות.

גירסה מסורתית לשאלת ה”נס” יכולה להישמע כך:

“נניח שהפגישה שלנו הסתיימה, אתה הולך הביתה, עושה מה שתכננת לעשות בשאר היום. ואז, בשלב מסוים בערב, אתה מתעייף והולך לישון. באמצע הלילה, כאשר אתה ישן, קורה נס וכל הבעיות שהביאו אותך לכאן היום נפתרות. אבל מכיוון שהנס קרה במהלך הלילה אף אחד לא מספר לך שהנס קרה. כאשר אתה קם בבוקר שלמחרת, איך אתה עומד לגלות שקרה הנס ?…במה עוד אתה עומד להבחין ?… במה עוד ?”

חלק מהאנשים יגיבו טוב יותר לשאלות על מטה קסמים:
“אם היה לך מטה קסמים והבעיה שלך הייתה נעלמת, מה היית עושה אחרת ?”

שאלת ה”נס” עוזרת למטופל לצפות את השינוי בעתיד שלו, כאשר הבעיה לא תהיה קיימת יותר. ובכך היא מסייעת בתחילת המעבר מהתמקדות בבעיה העכשווית ובעיות העבר, לעבר חיים מספקים יותר.
השאלה מאתגרת את המטופל לזנוח את הקשיים וחוסר האונים, ומכוונת אותו לחשיבה על  טווח רחב של אפשרויות לשינוי.

שאלת ה”נס” יכולה לעזור בביסוס מטרות טיפוליות מגובשות.
התשובה עליה משקפת את מה שהמטופל רוצה בשביל עצמו. באופן זה היא עוזרת למטפל לדעת בדיוק מה המטופל רוצה להשיג בטיפול (ולא את מה שהמטפל חושב שנכון עבורו…).

שאלת ה”נס” היא למעשה נקודת ההתחלה לסדרה של שאלות המיועדות להסיח את תשומת ליבו של המטופל מקשייו ולמקד אותה בדמיון של העתיד בו הבעיה נפתרת.
שאלת ה”נס” והשאלות הבאות בעקבותיה, מביאות את המטופל לתאר התנהגויות ספציפיות וקונקרטיות שבוודאי יופיעו לאחר שהפתרון יימצא.

ניתן להשתמש בשאלות הנלוות הבאות:

• “מהו הדבר הראשון בו תבחין לאחר קרות ה”נס” ? מה יהיה שונה ?”
• “במה עשויים האחרים (בן זוג, ילד, חבר, הורה, קולגה וכו’ ) להבחין בנוגע אליך שיראה להם שקרה ה”נס” ? שדברים השתנו או השתפרו אצלך ?”
• ” כאשר הם יגיבו על כך ? מה הם יעשו באופן שונה ?”
• “וכאשר הם יגיבו כפי שהגיבו – מה אתה תעשה ? ומה תעשה אחרי כן ?”
• “וכאשר אתה תעשה זאת, מה ישתנה בתוך ביתך ?”
• “אם היית מסתכל על עצמך לפני ה”נס” ואחריו – מה השוני במראה שלך ? בהתנהגות ?”
• “האם היו זמנים בחייך, בהם ראית חלקים מתוך ה”נס” מתרחשים ?”

כוונתן של שאלות אילו היא לעזור למטופל להגדיר בפרוטרוט מה ישתנה בחייו לאחר שה”נס” יקרה. תפקיד המטפל לסייע לו לבטא את הציפיות שלו לעתיד מספק יותר באופן מובנה ובהיר.

גם אם המטופל עונה בתחילה שהוא לא יודע, או לא חשב על כך – יש לתת לו את הזמן לענות.

וגם אם הוא מבקש פתרון בלתי אפשרי כמו לדוגמא, להחזיר מישהו לחיים, על המטפל להמשיך ולשאול את השאלות אשר יובילו לכיוון של פתרון בסופו של התהליך:
לשאול “איך הדבר יביא לשינוי בחייך ?”
בהמשך לבקש מהמטופל לתאר את מהות השינוי ולשאול שאלות המכוונות להגיע לאותו עתיד רצוי אך הפעם – בעזרת דמויות משמעותיות אחרות בחייו.

באופן זה המטפל מנסה לעזור למטופל לפתח מטרות יותר קונקרטיות שהינן יותר התחלות של משהו מאשר סוף שלו, בהכירו שמטרות מובנות היטב הן נוכחות של משהו ולא היעדרות.

או בדוגמא אחרת, כאשר המטופל עונה לשאלת ה”נס” ב”אני הייתי בוכה פחות” העובד ישאל “מה יהיה במקום הבכי ?”

תוך כדי המאמץ של המטופל לתאר את השינוי שיבוא אחרי ה”נס”, הוא לעיתים קרובות יפתח ציפיות לשינוי והרגשה שעליו לכוון את המאמצים לקראת הגשמת המטרות.

שינויים רבי עוצמה עשויים להתרחש כאשר המטופל מבהיר עתיד שיש בו פחות בעיות.

קיימת חשיבות לשאול את שאלה ה”נס” במיומנות

• ניתן לציין בתחילה שהשאלה מעט מוזרה או לא רגילה. זהו למעשה ציון תחילת הלך המחשבה החדש בתהליך בניית הפתרונות.
• השאלה צריכה להישאל לאט, בעדינות וברגישות.
• יש לשים לב לתקשורת הבלתי מילולית של האדם על מנת להבטיח שהקצב מתאים ליכולת שלו לעקוב אחר השאלה.
• יש להקשיב באופן מכבד לאדם ולתת לו את הזמן הנדרש לעכל את השאלה ולעבור מחשיבה על הבעיה לחשיבה ממוקדת בפתרונה.
• יש לנסח את המשפטים בלשון עתיד – “יהיה” “יקרה” “תבחין” – משום שהמטופל אמור לתאר את הסיטואציה העתידית הרצויה לו.
• יש לתת זמן לתגובה, ולהתמיד בשאלת השאלות.
• יש להימנע מלדחוק במטופל להגיע לתובנות מיידיות לגבי המטרות בחייו, ולהימנע מלהציע הצעות מנקודת המבט של המטפל.

אם ניתן את ההזדמנות המטופל יגלה בעצמו את כוחותיו ואת הצלחות העבר שלו.

העיתוי לשאלת שאלת ה”נס”:

בתחילת הקשר הטיפולי קיימת לרוב התמקדות בדאגות או בבעיות של המטופל. המטופל מספר “מה לא בסדר” בחייו.
חשוב שהמטפל יקשיב באמפתיה לתיאור המטופל של בעיותיו ודאגותיו.
רק לאחר שהמטופל ירגיש שהוא נשמע והובן יהיה לו קל יותר לעבור מתפיסה עצמית המכוונת לבעיות ולפגיעות, לתפיסה עצמית גמישה יותר של פתרון בעיות והתמודדות.
ובשלב זה ניתן יהיה לשאול את שאלת הנס והשאלות הנלוות.
יחד עם זאת, חשוב שהמטפל:
ימשיך לזהות את העצמי הפגיע של המטופל, ולא ייתן תחושה שהבעיה זניחה או קלה לפתרון,
שלא ייצור תחושה שהוא רוצה רק להקל על הסימפטום ולפתור מהר את הבעיה.
שימשיך לתת מקום גם לתחושות של כישלון אצל המטופל, אך הפעם בדגש של צמיחה מהם.

לקריאה נוספת:

Baker,M.R. & Steiner, R.J. (1995). Solution – Focused Social Work: Metamessages to Students in Higher Education. Social Work, 40(2) 225-232.

De Jong, P. & Miller, D.S. (1995). How to Interview for Client Strengths. Social Work 40(6), 729-736.

De Shazer, Steve (1988). Clues: Investigating Solutions in Brief Therapy. New York, NY: W W. Norton & Company

NcQuaide, S. & Ehreneich, J.H. (1997). Assessing Client Strengths. Families in SocietyMarch/April, 201-2122.