פעילות טיפולית זו, מתבססת על סיפורי חיים של אישים מפורסמים ומוצלחים, אשר גדלו בנסיבות קשות. ועל אף (אולי בגלל…) החוויות שחוו הפכו להיות מי שהם. לדוגמא:
דו”ח סוציאלי – בני ק.
בני נולד בעיירה קטנה בדרום הארץ. אביו נהרג בתאונת דרכים, שלושה חודשים לפני שבני נולד.המשפחה נותרה בחוסר כל.
עד גיל ארבע גדל בני בבית סבו וסבתו. אמו נאלצה לצאת לעבוד ביום וללמוד מקצוע בערב ולא יכלה לטפל כראוי בבנה.
בגיל ארבע, אמו נישאה בשנית, ובני חזר הביתה וגדל עמה ועם אביו החורג.
כשהיה בן 10 נולד אחיו למחצה.
משפחתו של בני היתה למודת סערות: התברר שהאב החורג הינו אלכוהוליסט, מכור להימורים, אשר היה מובטל רוב הזמן. לעיתים קרובות היה נוהג להשתכר, להתפרץ באלימות כלפי אשתו וכלפי בני.
למרות המצב הכלכלי הקשה והיחסים המעורערים בין ההורים הצליחה אמו של בני להעניק לו תשומת לב, חום ואהבה. כמו כן הוא היה תלמיד טוב ומוסיקאי מוכשר.
יועצת ביה”ס שראתה את סימני האלימות על גופו של בני, המליצה על הוצאתו מהבית, מהנימוק של יחסים קשים בין ההורים והאלימות הקשה כלפי האם וכלפיו.
בהסכמה עם האם הוא הועבר לפנימייה ושם שהה עד גיל 18.
בשיחה טיפולית פרטנית או במפגש קבוצתי, ניתן להקריא את הדו”ח הסוציאלי של בני ולבנות את סיפור החיים שלו.
לנסות לנתח את החיים של בני, לנבא את העתיד לבוא.
מתוך המקום המתבונן על החוויה, לעורר דיון סביב השאלות:
“מה יקרה לאדם עם סיפור חיים כזה ?”
“מה הדיבור הפנימי של בני בגילאים השונים, בתור ילד/נער ”
“מהם רגשותיו, מחשבותיו, פעולותיו ?”
לאורך כל הדיון ניתן לעורר מקומות אליהם החברים בקבוצה יוכלו להתחבר באופן אישי. רגשות שהסיפור עורר אצלם, הדיבור הפנימי שלהם בסיטואציות דומות שחוו – לדוגמא סביב היציאה מהבית.
לאחר הדיון ניתן לחשוף את הזהות של בני:
סיפור החיים המתואר שייך לביל קלינטון ! הנשיא ה-42 של ארצות הברית…
מתוך כך להמשיך בדיון על האפשרות של כל אחד לעשות בחירות בחיים, לעשות דברים על מנת להגביר את השליטה בחיים.
אילו מחשבות, פעולות, תכונות הובילו את ביל לאן שהגיע.
מאין יכול היה לשאוב את הכוחות, דמויות משמעותיות חיוביות בילדותו שהשפיעו על עיצוב אישיותו, על תפיסתו העצמית.
הדימוי העצמי – היכולת לראות ולנתח את הסיטואציות שחווה כילד מבחוץ כדברים שאינם באשמתו או קשורים אליו, אלא טמונים בנסיבות החיים, בחולשות של הוריו וכיוצ”ב (אופן עבודה זה בא בכדי לפתח את היכולת הרפלקטיבית של המטופל, משמע את היכולת שלו להסתכל לאחור על מצבים בחייו ולהיות מסוגל לנתח ולהבין את עצמו ואת האחר כמי שמתבונן מהצד).
כיצד גם אירועים ונסיבות קשות יכולות לחזק תכונות אופי מסוימות, חשיבה, הסתכלות על החיים ופעולות אדפטיביות (סתגלניות) לשם התמודדות בריאה עם המציאות.
צמיחה מתוך הקושי, התבוננות במשבר (כמו היציאה מהבית) – כהזדמנות.
ניתן לשלב מקומות של שיתוף פעולה בין חברי הקבוצה. הנושא מזמן אפשרויות לדיאלוג ולמשחקי תפקידים. לדוגמא: לזמן חבר קבוצה לדבר את הדיבור הפנימי של בני הילד החי עם אמו ועם אביו החורג. ולהזמין חברי קבוצה אחרים לייצג קולות אחרים באותה התקופה, ומה הם אומרים לו – הקול של האב החורג או הדברים שהוא אומר לו לפני שמכה אותו, הקול של האם שאיננה מצליחה להגן עליו, הקול של הסבים שדואגים לו, מתגעגעים אליו ורואים את הטוב שבו. בדרך זו החברים בקבוצה מכירים את מגוון ה”קולות” שבתוכם, מעמיקים את ההבנה וההתחברות לסיטואציה ומרחיבים את הרפרטואר של יכולות ההתמודדות שלהם. הדבר מאפשר לגלות מהיכן צומח הקול של בני שאומר לו “אתה קורבן, אין לי הגנה” ולחילופין “יש בך הרבה חיוב והרבה כוחות”.
