“אני שונאת פגישות, אני שונאת את הכוח העליון, אני שונאת כל אחד ואחד שיש לו תוכנית, לאלה שבאים במגע איתי אני מאחלת מוות וסבל.
הרשו לי להציג את עצמי: קוראים לי מחלת ההתמכרות, ערמומית, מבלבלת ועוצמתית, זו אני !
אני הרגתי מיליונים, ואני מרוצה, אני אוהבת להעמיד פנים שאני החבר/החברה שלך, שאני אהובך/אהובתך.
נתתי לכם נוחות, נכון ? האם לא הייתי שם בשבילכם שהייתם בודדים ? וכשרציתם למות צלצלתם אלי, נכון ? ואני הייתי שם בשבילכם.
אני אוהבת לגרום לכם לבכות, ואוהבת להכאיב לכם.
יותר טוב מזה: אני אוהבת לגרום לכם להיות חסרי תחושות במצב שאתם לא יכולים לבכות או לכאוב, מצב שאתם לא יכולים להרגיש כלום ! זהו מצב המחלה.
אני אתן לכם סיפוק מיידי וכל מה שאבקש מכם זה סבל בלתי נפסק. תמיד הייתי בשבילכם.
כאשר הדברים הסתדרו הזמנתם אותי אליכם, נכון ? כשאמרתם “כל הדברים הטובים שקורים לנו זה לא מגיע לנו”, אני (המחלה) הייתי היחידה שהסכימה אתכם.
ביחד היינו מסוגלים להרוס כל דבר טוב בחיינו.
אנשים לא לוקחים אותי ברצינות. הם מתייחסים ברצינות למחלות לב, סוכרת ועוד.
אבל יותר מאשר אתם שונאים אותי, אני שונאת אתכם ! את התוכניות שלכם ! את הפגישות שלכם ! ויותר מכל את הכוח העליון שלכם שהחליש אותי נורא.
ואני לא יכולה לתפקד בצורה אליה אני רגילה !
עכשיו אני צריכה לשכב בשקט. אתם לא רואים אותי, אבל אני פה גדלה יותר ויותר כל הזמן, וכאשר אתם בקושי קיימים אני חיה, אבל כאשר אתם חיים אני פשוט שוכבת, ומחכה לנקמה.
אבל אני פה, ועד שניפגש עוד פעם, אם אכן ניפגש – אני מאחלת לכם מוות וסבל.
על החתום, מחלת התמכרות”.
את הקטע המצורף ניתן לתת למטופל לקרוא בכל שלב בתהליך הטיפול.
מעצם טיבעו הפרובוקטיבי, הוא מהווה גירוי חזק לעבודה ולתגובה. הקטע עשוי לחזק בתקופות של קושי ולסייע לאחר מעידה, ולקדם תהליכים כאשר המטופל נמצא במקום של התנגדות או הכחשה.
ובמיוחד לפני מעידה נכון יהיה לעבוד בטכניקה זו, מכיוון שההזדהות של המטופל עם התוכן של המכתב, לרוב מעוררים בו בהלה ועשויים לקדם את העבודה הטיפולית.
במסגרת תהליך הטיפול ניתן להנחות את המטופל לכתוב בשמו מכתב תשובה למחלת ההתמכרות. מכתב שייכתב באופן כנה ופתוח.
באמצעות כתיבת מכתב התשובה המטופל יכול להביע את המחשבות והרגשות שלו כלפי ההתמכרות, כמו גם את המחשבות והרגשות שלו כלפי עצמו. לדבר על נקודות התורפה והחולשות ומנגד על העוצמות והכוחות הפנימיים שלו.
בדרך זו ניתן לעבד את הקונפליקטים הפנימיים, לעשות אינטגרציה בין הרגש לקוגניציה. לאוורר רגשות, להתעמת מול המציאות, להכיר בחלקים הפחות “בריאים” באישיות ולהשלים עם מי שהוא.
ניתן לפתח חליפת מכתבים ובכך לקדם את הדיאלוג ולהיות עדים לכוח השכנוע של המחלה ולסיסמאות ושיקויי הקסם שהיא “מוכרת” למטופל.
במסגרת קבוצתית ניתן לשמוע את מגוון מכתבי התשובה של המטופלים השונים, או לגלם את דו השיח שנוצר וכך לתת למטופלים להתנסות, להכיר ולגייס שליטה בקולות השונים.
לאחר קריאת המכתב במפגש רצוי להתעכב עם המטופל על תחושותיו כשהמטפל הקריא לו/כשהוא קרא בעצמו את המכתב מהמחלה. איזה משפטים “נגעו” בו במיוחד.
בשלב השני, לאחר כתיבת התשובה, לשאול מהו התהליך הרגשי שעבר תוך כדי הכתיבה.
על איזה טיעונים של “המחלה” היה קשה לו לענות, מתי “כמעט והשתכנע” מדבריה ומתי היה לו ברור שהיא מנצלת את חולשתו.
לא פחות חשובה היא תחושת המטופל, ב’כאן ועכשיו’ של הטיפול, לאחר שהקריא את תשובתו.
ניתן לאתר עם המטופל את נקודות הכוח ואת המשפטים המחזקים שהוא העלה במכתבו.
לאורך העבודה יש לשים דגש על “תרגום” הכתוב לאסטרטגיות של התמודדות בריאה לצד ההכרה בחלק הפתולוגי, של הנטייה להתמכר.
מטרת הדיאלוג להאיר את על הכוחות שהמטופל יכול לגייס מתוך עצמו למען שמירה על המצב הקיים והתקדמות לעבר חיים מספקים ומלאים.
רעיונות נוספים להרחבת הפעילות:
מי בחייך יכול היה לכתוב לך מכתב דומה או להגיד דברים דומים?
מי בסביבתך היה יכול לסייע לך בכתיבת מכתב תשובה?
איזה משפטים במכתבים (מהמחלה ואל המחלה) כבר שמעת או השמעת? איזה היו חדשים לך?
האם הפתעת את עצמך היום? האם גילית משהו חדש? על עצמך? על המחלה?
איזה מילה או משפט אתה יכול לקחת איתך בכדי שיהיו שם עבורך ברגעים הקשים?
זה נכון צריך רק להרים ידיים במילחמה אין מנצחוליחיות איתה בשלום מאכל החלמה לכול מכור אלמוני
תיכתוב יותר מילים כדורבנות