הרוב המכריע של המשחקים הוא לא בעייתי, אבל מומחים מסכימים שזה יכול להפוך לבעיה אם לוקחים את זה רחוק מדי.
אין ספק שהמגיפה שינתה את האופן בו אנו צורכים מדיה. מנויי הסטרימינג גדלו, למשל, והובילו הן לתחזיות כלכליות מטורפות עבור התעשייה והן לאזהרות שיותר מדי טלוויזיה עלולה לפגוע בבריאות הנפשית שלכם ולהגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם.
משחקי וידאו היו עוד מנגנון התמודדות פופולרי. לפי איגוד תוכנת הבידור, המספר המוערך של גיימרים אמריקאים טיפס מ-214 מיליון ל-227 מיליון – כשני שלישים מהאוכלוסייה – ו-55 אחוז אמרו שהם שיחקו יותר במהלך המגיפה. המשחקים צוינו כמפיגי מתחים, הסחת דעת ודרך לבלות עם חברים ובני משפחה, בין אם הם באותו בית או בצד השני של העולם. סקרים מראים שמשחקים הפכו אנשים למאושרים יותר ופחות מבודדים במהלך הנעילה.
עם זאת, נתונים גם מצביעים על כך שיותר אנשים משחקים בצורה מוגזמת כדי להתמודד עם חרדה, דיכאון וגורמי לחץ אחרים שנגרמו על ידי המגיפה. מרפאות לבריאות הנפש, הן כלליות והן מתמחות כמו המרכז הלאומי להפרעות משחק בבריטניה, ראו עליות בהפניות למטופלים. בעוד שהרוב המכריע של המשחקים אינו בעייתי, לא קשה למצוא סיפורים של אנשים שנותנים לבריאות, לכלכלתם ולקריירה שלהם להידרדר מכיוון שמשחקים הפכו לדרך היחידה להתמודד עם הבעיות שלהם.
שאלה של שליטה
התמכרות למשחקי וידאו היא נושא שנוי במחלוקת. פעם המקור לסיפורי הפחדה על הורים ששיחקו ימים שלמים בזמן שילדיהם רעבים, יש עכשיו איזו הכחשה שזו בכלל בעיה. כאשר ארגון הבריאות העולמי הוסיף הפרעת משחקים לסיווג המחלות הבינלאומי שלו – בעצם תנ"ך רפואי בינלאומי – ב-2018, מחלוקות טענו שמשחק מוגזם הוא רק סימפטום לבעיות גדולות יותר.
סביר להניח שימשיכו להתווכח על הניואנסים המדעיים, אבל בינתיים, יש אנשים שזקוקים לעזרה בצמצום המשחקים שלהם. אנדרו פישמן הוא מטפל בשיקגו המתמחה בנושאים הקשורים למשחק בקרב מתבגרים; הוא רואה במשחקים גם דרך מצוינת להתמודד עם בעיות וגם כמקור פוטנציאלי לבעיה אם לוקחים רחוק מדי.
"המגיפה הייתה נוראית לבריאות הנפש העולמית", אומר פישמן, ומוסיף שהוא לא הופתע כשכל מיני מחלות נפש, כולל התמכרות למשחקים, התלקחו. "העולם היה מפחיד, בודד ובלתי צפוי, ומשחקי וידאו לא היו. עם זאת, משחקי וידאו עזרו לאנשים רבים להישאר מחוברים. אני מבלה בקביעות במשחקי וידאו עם חברים כדי לשמור על קשר. זה עזר לי להגן על הבריאות הנפשית שלי".
משחק, בעצם, מציע שליטה. מחקר משנת 2021 מאוניברסיטת באפלו טען שמשחקים מייצרים "תחושה חזקה יותר של בעלות על הסביבה הווירטואלית בהשוואה לטכנולוגיה אחרת", כמו צפייה ביוטיוב. ומשחקים נוטים לתגמל את הזמן שלך; אם תשקיע מספר מסוים של שעות במשחק, הוא ינוק אליך מספר מסוים של הישגים.
"כל חברת משחקים גדולה שוכרת כעת פסיכולוגים התנהגותיים כדי לוודא שהמשחקים שלהם מרתקים ככל האפשר ולהשתמש בכמה שיותר טריקים פסיכולוגיים כדי לשמור על אנשים לשחק", אומר פישמן. אחד הדברים הברורים ביותר, הוא אומר, הוא "כרטיס העונתיות" – תשלום אופציונלי המשולם מדי כמה חודשים כדי להשתתף בפעילויות האחרונות של המשחק ולהרוויח את התגמולים החדשים ביותר.
"המערכת הזו נועדה לנצל את הפחד הטבעי שלנו להחמיץ – איזה ילד בן 13 רוצה לשמוע את החברים שלהם מדברים על אירוע חדש שהם החמיצו בכך שלא שילמו על העונה החדשה ביותר?"
פישמן טוען ש"ה-FOMO המיועד לנשק הזה מוביל באופן טבעי להתנהגויות ממכרות. זה הגיוני להישאר ער קצת מאוחר יותר או לדלג על מטלת בית כדי להשתתף באירוע שאולי לא יקרה שוב לעולם".
במקומות אחרים, זמן השהייה בתחביב חדש לא מובטח שישתלם. אתה עלול תמיד להסריח מהגיטרה, לא משנה כמה תנסה לשלוט בה. אבל משחקים מספקים זרם קבוע של תגמולים ועידוד. מחקרים מצביעים על כך שבעוד שמשחק משפר את יכולתו של אדם להתמקד במשימות, ומשכלל את כישוריו החזותיים-מרחביים, הוא מוביל גם לשינויים תפקודיים ומבניים במערכת התגמול העצבית. בעיקרון, ברגע שמשחק מתגמל אותך, אתה הולך להשתוקק לתגמולים נוספים.
זו הסיבה שהמחברים של אותו מחקר מאוניברסיטת באפלו מייעצים לגיימרים המודאגים מהתמכרות לנסות לשחק משחקים בקשיים קלים יותר או אפילו קשים יותר: "… מכיוון שהמוטיבציה להישגים היא אחד המנבאים הגדולים ביותר של התמכרות למשחקים מקוונים, ומכיוון שמצבים קלים אינם תחרותיים ו קשה לשלוט במצבים קשים, הם מפחיתים את הסבירות ששחקנים יתמכרו".
כל הדברים הטובים במתינות
שוב, זה לא אומר שכל גיימר עומד על סף הפיכה למכור למשחקים היישר מפרק CSI גרוע. "אני כמעט אף פעם לא ממליץ לאנשים להפסיק לשחק לגמרי", אומר פישמן. "לקיחתם עלולה להזיק לחיי החברה, להערכה העצמית של האדם או ליכולתו להתמודד עם העולם החיצון. המטרה היא ליהנות ממשחקים בנוסף לשארית חייך, לא שמשחקים יחליפו אותו".
אבל כשמשחקים בעייתיים, איך זה נראה? "לשחק משחקי וידאו באופן קבוע במקום לישון, ללכת לעבודה או לבלות עם אנשים אהובים זה מדאיג", מסביר פישמן. "יש אנשים שלא יוכלו לצמצם את משך הזמן שהם מבלים במשחקים כדי להחזיר את האיזון".
בתרחישים אלה, פישמן מציע שיפור על פני גריעה. "אנשים שרוצים לשנות, או הורים שרוצים לעזור לילדיהם, צריכים לנסות להוסיף פעילויות, לא רק להגביל משחקים", הוא אומר. "השתמש בתחומי העניין שלך כדי לגוון את לוח הזמנים שלך. הצטרפו לקבוצת ספורט מזדמנת, קחו שיעור אמנות, הצטרפו למועדון ספרים, למדו לקוד או לקבוע זמן עם חברים בחוץ. תחביבים מעניינים בדרך כלל ממלאים מקום בחיינו ללא מאמץ רב ויכולים לעזור לנו לענות על הצרכים שלנו בדרכים בריאות".
בדומה ל-WHO, המדריך האבחוני והסטטיסטי של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי להפרעות נפשיות מתייחס לבעיה כ"הפרעת משחק". ההבחנה נובעת מהעובדה שמעט מאוד אנשים בונים סובלנות למרתוני גיימינג או סובלים מנסיגה כשהם פורשים, לפחות באותו מובן שבו עושים נרקומנים או אלכוהוליסטים. משחק יכול להפוך ל"אובססיה", משהו שאתה רודף אחריו לרעת שאר מרכיבי חייך.
זה אולי נשמע כמו פיצול שיער, אבל פישמן מציין שהצגת התקשורת של גיימינג בעייתי יכולה להשפיע על התפיסה שלנו לגביו. "מאמרים רבים מתפרסמים על ידי חוקרים שאינם משחקים במשחקי וידאו בעצמם, וכתוצאה מכך רואים רק נזק. קראתי גם מאמרים רבים של מתנצלים בתעשייה שמזהים רק היבטים חיוביים של משחקים, תוך הנחה של ראיות שהם יכולים גם להזיק", הוא אומר. "הייתי רוצה לראות מאמרים נוספים שמתמקדים בהיבט ספציפי של משחק או מכירים ביתרונות ובחסרונות שלהם."
בקיצור, מכיוון שמחקרים רבים ממשיכים לבחון את היתרונות – ואת הפוטנציאל לאובססיה – של משחק בזמנים לחוצים, חשוב לשחקנים לאזן בין הכיף של המשחק לבין שאר המרכיבים של חייהם. לא בוגימן שיש לשעיר לעזאזל על כל חולה, וגם לא תחביב מעל לכל תוכחה, משחקים הם דרך מצוינת לשמור על המוח שלך מעורב… עד נקודה מסוימת.
מאת מארק היל
מתוך אתר DiscoverMagazine
