אלו מאיתנו שלא חוו התמכרות על-בשרם, יודעים על התהליך בעיקר מהתקשורת ושמועות.
טעות נפוצה היא המחשבה שזה קורה רק לאנשים עניים וחסרי השכלה, לאוכלוסיות החלשות יותר. האמת היא שהתמכרות יכולה לפקוד כל אחד מאיתנו:
אם גרושה המכורה לאלכוהול, גבר דתי שהתחתן לאחרונה וצופה בפורנוגרפיה אינטרנטית בכפייתיות, או מרצה שהשקעתוו האובססיבית בעבודה מזיקה באופן חמור לתפקודו כאב ובעל.
עבור אחרים מושא ההתמכרות יכול להיות אכילה כפייתית, הימורים, קניות, או סמים. ההתמכרות יכולה להיות המשכית,, מחזורית, או אקראית בחיי האדם, בצורת הימורים מספר פעמים ביום, מסעי קניות שבועיים, או מפגשים מיניים חודשיים.
לעיתים אנשים אף מחליפים התמכרות אחת באחרת. בין אם הצורך הוא בסם או בפעילות, הכוח המפעיל הוא תהליךך ההתמכרות: הצורך המציף ב"היי", החיפוש הכפייתי אחר הנאה, בריחה מכאב, והכחשת ההשלכות ההרסניות שיש על הרווחה הפיזית, הרגשית, והחברתית.
בשלבים המוקדמים של ההתמכרות, ה"היי" (תחושת התרוממות או אופוריה) גורם להנאה גדולה והקלה של רגשות כואבים, קונפליקט, ולחץ.
וכך נוצרת אשליה שהאדם המכור מתמודד היטב עם חייו ואתגרי היום-יום. בשלב זה, דאגתו המרכזית של האדם המכור היא להסתיר את עובדת התמכרותו. משך הזמן, האדם המכור מסתמך יותר ויותר על השגת ה"היי" כדרך להימנע מרגשות כואבים או קשים. כתוצאה מכך, כאשר כל "היי" עובר, רגשות מודחקים של דיכאון, חרדה, בושה, זעם, או עצב, צפים מחדש. כדי להימנע מהרגשות הללו, המכור מתחיל לצפות לסיבוב הבא, מה שיכול להתבטא כתכנון סבוך של מפגש מיני שבועי עם זונה, כשעות של חיפוש מוצרים לרכישה באינטרנט, או כקנייה והכנה מוקפדת של סמים לשימוש. לעיתים ההכנה עצמה מהווה טקס שמספק הסחת דעת, התרגשות, וציפייה להנאה ולהקלה.
ההתמכרות מכרסמת בהדרגה את האישיות.
האדם מאבד את חופש הבחירה ואת תחושת השליטה בחייו. התחמקות, שקרים, וגניבה הופכים להיות הכרחיים על מנת לשמר את ההתמכרות. כושר השיפוט נפגם, ועקרונות ומוסר ננטשים או נשכחים. הורה מסור ואוהב עלול לסכן את נישואיו, ביתו ומשפחתו, מבלי להיות מודע לחומרת המצב. ניקח לדוגמא אדם בעל עסק קטן, אב לשלושה, שהחל לסחור במניות באינטרנט, באופן כפייתי (אך חוקי). בשלב בחיים שבו הוא מתאמץ לבנות את העסק שלו ולהתמודד עם הלחצים של גדילת המשפחה, המסחר מספק לו הנאה, התרגשות, ותקווה. היום שלו נסוב יותר ויותר סביב לחיצות עכבר וטלפונים לבנק. ככל שהזמן עובר הוא מסתכן יותר ויותר, ולבסוף מוצא עצמו עם חוב של 600 אלף ש"ח.
בשלב זה המהמר שלנו מתחיל להרגיש חרדה, דיכאון ואשמה במהלך היום. הוא מתבייש קשות כאב ובעל, ומרגיש כרמאי. ברגעים של ייאוש עמוק הוא מאמין שיוכל להשתלט על ההתמכרות, ואף להפסיק, אך קודם כל הוא צריך זכייה גדולה, שתמחק את חובותיו ואת הבושה, האשמה, וחוסר האונים שהוא חווה. כאשר אשתו מגלה שהוא לווה סכומי כסף גדולים, הוא נגרר בחוסר רצון לטיפול. קיימת סבירות גבוהה שלמרות הסכנה למשפחתו ונישואיו, המהמר יפסיק את הטיפול, מתוך אמונה כנה שהכל תחת שליטה. בשבילו, ההימורים עדיין מהווים יותר פתרון מאשר בעיה.
אנשים מכורים לעיתים רחוקות יבקשו עזרה מיוזמתם.
הם יסתירו, יפחיתו מהחשיבות, ויכחישו את דרגת ההתמכרות והשלכותיה. האמת היא שמכורים רבים צריכים להגיע לתחתית לפני שיהיו מוכנים לעשות שינוי. לרוע המזל, משמעות הדבר פעמים רבות היא נזק הרסני לבריאות, נישואין, מקצוע, ומשפחה. אף שאולי יגיעו לפעמים לרגעי ייאוש והחלטיות כנה להפסיק או לשלוט בהתמכרות, לרוב הם לא יוכלו לשבור את המעגל בעצמם.
אחד הצעדים הראשונים בטיפול יהיה לעזור לאדם המכור להכיר בכך שההתמכרות היא בעיה חמורה, ושהוא זקוק לעזרה.
כאשר הערפל יתפזר (של ההכחשה), הוא יוכל לראות שההתמכרות השפיעה על כל היבטי החיים שלו, החל מנישואין, הורות ועבודה, וכלה בדימוי והערכה עצמית. סביר מאוד שהאמון של בן/בת הזוג, המשפחה והחברים, נפגע קשות או אבד לגמרי. ואולי הגרוע מכל, האמון בעצמי נהרס.
טיפול יעיל יכלול מערכת תמיכה שלמה כולל בן/בת הזוג, בני משפחה, ומכורים אחרים בגמילה.
צעד חשוב בתחילת תהליך השיקום הוא בנייה מחדש של אמון באמצעות חלוקת כל פרטי ההתמכרות עם בן/בת הזוג. לדוגמא, איפה, מתי, וכיצד הושג ה"היי", כיצד ההתמכרות מומנה, ומי עוד היה מעורב. רוב המכורים יוצרים מסגרת של שקרים כדי לשמר את ההתמכרות, ונרתעים באופן רפלקסיבי מהמחשבה לחלוק ולגלות את סודות ההונאה שלהם. האקט של חלוקה וחשיפת הבעיה ופרטיה יכול לחזק את הרצון והנחישות, ולגייס את התמיכה של המשפחה והחברים. בני זוג ומשפחה שהיו בעבר סובלניים או העלימו עין, אולי יצטרכו סיוע בלמידה כיצד להשתמש ב"אהבה קשוחה", כלומר לשים גבולות ולהגדיר מה יהיו מוכנים לסבול בעתיד, ומה לא. כך לדוגמא, אשת המהמר שלנו, שבעבר לא נהגה לעקוב אחר חשבונות הבנק, אולי תצטרך כעת להתעקש על ניהול החשבונות בצוותא.
השתתפות בקבוצות תמיכה מהווה חלק חשוב במיוחד בתהליך הגמילה. אינטראקציה ופידבק מאנשים אחרים שחוו התמכרות יד-ראשונה, עוזרת בשבירת קיר ההכחשה וההדחקה. בסיטואציה כזו, מכורים בתהליך הגמילה נאלצים להתעמת עם מעשיהם ורגשותיהם במקום לסגת ולהתחמק. אף חשוב מכך, קבוצות כאלה מספקות מקור של עידוד ותמיכה שיכול לאזן גישות הרסניות ורגשות של חוסר-תקווה ושנאה עצמית.
המכור בתהליך הגמילה יצטרך לעשות שינויים באורח חייו וסביבתו.
טעות נפוצה היא הניסיון לשמר מנהגים וחברים קודמים שעודדו או קיבלו את התנהגותו בזמן ההתמכרות. לדוגמא, אלכוהוליסט בגמילה שחושב שהוא יכול לשמור בקבוקי אלכוהול בביתו, או לפגוש חברים בפאב כאשר הוא נמנע מלשתות, משלה את עצמו ומשחק באש. זה לא מספיק להשלים עם אובדן של חברים או מנהגים ישנים, אלא צריך ליזום דרכים למלא את החסר בשינויים חיוביים. זה יכול לכלול תעסוקה קבועה, מודעות מוגברת לבריאות וכושר גופני, תשומת לב מיוחדת למשפחה, הרחבת מעגלים חברתיים, או מציאת תחומי עניין חדשים.
גמילה אמיתית היא מעבר להפסקת הפעילות הממכרת.
משמעותה היא זיהוי והתמודדות עם הצרכים, הפחדים, והקונפליקטים שעומדים מאחורי ההתמכרות. כך לדוגמא, המהמר שלנו יבין שלמרות שהוריו שמו דגש על הישגים ויוקרה, הם היו מרוחקים רגשית, לא מעורבים, ולא סיפקו לו את ההערכה העצמית והמשמעת העצמית הדרושים לצורך בניית הצלחה ארוכת-טווח. בעזרת טיפול, הוא יגיע להבנה שמאחורי כל מסחר במניות, היתה התקווה להצלחה, יוקרה, וכבוד שהסתירה רגשות עמוקים של כשלון ונחיתות. דרך ההתעמתות והלמידה להתמודד עם רגשות כואבים אלה, המהמר לשעבר שלנו יתחיל לבנות את הבסיס להערכה עצמית ובטחון עצמי אמיתיים.
הגמילה היא תהליך ארוך-טווח שדורש מוכנות לעבור מפאסיביות והימנעות להתמודדות ישירות עם קושי.
מי שמנסה לעשות זאת לבד כנראה לא יצליח. כאשר אדם מתחיל את תהליך הגמילה, הוא יחווה חרדה, דיכאון, אשמה, ייאוש, ריקנות, עצבות, ואף זעם מבלי שתהיה לו הדרך המוכרת לבריחה. רבים יחוו הישנויות חוזרות במהלך הדרך. עם זאת, לאחר הטראומה הראשונית של שבירת מעגל ההתמכרות, הם יחוו את היתרונות ארוכי-הטווח שברכישת הערכה עצמית, כבוד עצמי, ואמון של קרובים. המכור לשעבר צריך לזכור שתמיד יהיה לו פוטנציאל להתמכר שוב. אסור לו לעולם להכחיש ששד ההתמכרות קיים, ויכול להתעורר, וששליטה מתמשכת בתהליך ההתמכרות תלויה בשמירה על מודעות עצמית, ואורח חיים רגשי וחברתי בריא.
המאמר נכתב על ידי: עילי קרלן – פסיכולוג קליני ומטפל מיני מוסמך.