סם הוא כל חומר כימי אשר גורם לשינויים גופניים, רגשיים וחשיבתיים. חומרים המשפיעים על המצב הנפשי קרויים חומרים פסיכו-אקטיביים. חומרים אלה מופיעים הן בתרופות והן במה שמכונה "סמי רחוב".
כאשר חומר פסיכו-אקטיבי ניתן כתרופה הוא ניתן למטרות רפואיות ותחת פיקוח מקצועי. אדם הצורך סם לא למטרות רפואיות, אלא בכוונה לשנות את התחושה ומצב הרוח, עושה בחומר שימוש לרעה. על פי התפיסה הרווחת כיום בישראל וברוב ארצות המערב – שימוש לרעה בסמים פוגע ביחיד ובחברה, ולכן הוא אסור על פי החוק.
למה חשוב להכיר את השפעות הסמים?
החברה המודרנית היא חברה הרגילה לחידושים. אנו שומעים כמעט מדי יום על תגליות, על מכשור חדש ומתוחכם, עלל תרופות חדשות ועוד; אנו מוכנים להתנסות בדברים חדשים ולצרוך דברים שלא הכרנו עד כה. האדם המודרני סקרן יותר, ולכן לעתים גם פגיע יותר. רבים בחברה המודרנית עלולים להתפתות ולהתנסות בתחום הסמים כפי שהם מוכנים להתנסויות בתחומים אחרים.
מתוך "פקודת הסמים המסוכנים"
פקודת הסמים המסוכנים, על עדכוניה, אוסרת אחזקה, שימוש, גידול, ייצור וכמובן הפצה של הסמים הכלולים בפקודה זוו וביניהם תוצרי קנביס, אקסטזי, ל.ס.ד (אסיד) וחומרים אחרים (טבעיים וסינטטיים). המואשם בביצוע העבירות הנ"ל צפוי לעונשים הקבועים בחוק.
סמים וחומרים פסיכו-אקטיביים – הגדרות
באופן כללי, קיימת כיום הסכמה רחבה כי ההתמכרות לסמים הינה תוצר של גורמים תרבותיים-חברתיים, נפשיים,, התנהגותיים וביולוגיים. יתר על כן, המחקר העדכני מעריך כי ככל שמדובר בהתמכרות חריפה יותר כך התרומה העיקרית לשימוש הכפייתי בסם היא של כוחות ביולוגיים-התנהגותיים ותרומתם של הגורמים התרבותיים והנפשיים משנית בלבד.
סוגי הסמים – ארבע קבוצות עיקריות
החלוקה המקובלת של סוגי הסמים והחומרים הפסיכו-אקטיביים נעשית בעיקר על פי השפעות הסמים על המשתמש. לפיי שיטת מיון זו נהוג לחלק את החומרים הפסיכו-אקטיביים לארבע קבוצות עיקריות:
- סמים המדכאים את פעילות מערכת העצבים המרכזית, ובהם אלכוהול, תרופות שינה ותרופות מרגיעות.
- סמי הזיה, ובהם אל-אס-די, מסקאלין (קקטוסים), פסילוסיבין (פטריות הזיה), דטורה ודומיהם, ואף סמי קנבוס (חשיש ומריחואנה). בשל השימוש הנפוץ בחשיש ובמריחואנה מתוארים סמים אלה בנפרד מסמי ההזיה האחרים.
- סמים המעוררים וממריצים את פעילותה של מערכת העצבים המרכזית, בהם אמפטאמינים (ספידים), פופרס (סוג של חומרים נדיפים), קוקאין וקראק, אקסטזי וכן קפאין וניקוטין.
- חומרים משככי כאבים, הקרויים גם נרקוטיים, בהם אופיום, הרואין, קוק פרסי וחומרים נרקוטיים סינטטיים, כגון מתדון (אדולן).
סבילות – הסתגלות הגוף לסם
תגובות האדם לסם אינה תלויה רק בעוצמתו של הסם ובכמויות הסם שהחדיר האדם לגופו, אלא גם במידת רגישות המערכותת הגופניות והנפשיות שלו לסם הנדון.
לא ידוע כיצד מווסת הגוף את רגישותו לחומרים כימיים שונים, אולם קיימת הנחה שמדובר במנגנון שמקורותיו מולדים. מנגנוןן זה מופעל כנראה שעה שהאורגניזם נחשף לחומר מסוים במשך תקופה ממושכת.
חשיפת האורגניזם לסם גורמת בדרך כלל להפחתת רגישות הגוף לסם. תהליך זה נקרא סבילות (tolerance), והוא מתבטאא בפועל בהגדלת כמויות הסם הנצרכות לשם השגת החוויה המצופה.
מה בין תלות והתמכרות
מהי תלות בסם ומהי ההתמכרות לסם, וכיצד הן מאובחנות ומובדלות משימוש שאינו מוגדר כהתמכרות?
תלות בסם מתבטאת בשני ממדים עיקריים: תלות גופנית ותלות נפשית.
- התלות הגופנית היא מצב שבו הסתגל הגוף לנוכחותו של הסם, ובמקרים מסוימים מתקשה האורגניזם לתפקד ללא נוכחותו של הסם במערכת. הביטוי הדרמטי ביותר לתלות הפיזית מופיע בעת הפסקה פתאומית של השימוש בסם.. במצב כזה מופיעות תופעות לוואי גופניות (ולעתים אף נפשיות) הקרויות "תסמונת גמילה". עוצמתה של תסמונת הגמילה נעה מאי-נוחות גופנית קלה הכוללת תופעות כמו כאבים, הקאות, התכווצויות שרירים ועוויתות, עד לאובדן הכרה ולפעמים אף מוות. עוצמת תסמונת הגמילה תלויה בסוג הסם שנצרך ומידת התלות בו.
- התלות הנפשית מוצאת את ביטויה בהתפתחות דפוסים של התנהגות כפייתית-הרגלית המתבטאת בשימוש חוזר ונשנה בסם ונובעת מרצון כפייתי לחזק את עוצמתה של החוויה הדועכת (של השפעת הסם), ולהפחית את עוצמתת החרדה המתעוררת מהחשש שמא לא יימצא די סם. ככל שעוצמת החרדה עולה, כן יקדים האדם להשתמש בסם באופן "המונע" את מצב החרדה; הממד ההתנהגותי מתבטא בהתפתחות דפוס התנהגות כפייתי המכוון להשגת הסם ולשימוש חוזר ונשנה בו.
התלות בסם נקבעת על פי אבחון של שבעה קריטריונים. כדי לקבוע תלות והתמכרות, חייבים לפחות שלושה מהם להופיע:
- סבילות.
- תסמונת גמילה.
- נטילת הסם בכמויות העולות על הכוונה המקורית של המשתמש.
- קיומם של שאיפה ורצון להפחית את כמות השימוש ולשלוט בדפוס השימוש, ללא הצלחה.
- השקעת זמן בדפוס פעילות זה – חלק ניכר מזמנו של האדם מושקע בהשגת הסם או בעצם היותו נתון להשפעת הסם.
- פגיעה בתפקודים חברתיים, כלכליים, משפחתיים ואחרים.
- המשך כפייתי בשימוש, למרות ה"ידיעה" כי השימוש גורם לפגיעה בתחומי חיים רבים.
ההתמכרות לסם היא מושג המבטא שלב מתקדם בהתפתחות התלות – מצב של הרעלה כרונית כתוצאה משימוש חוזר ונשנה בסם. המצב מאופיין בדרך כלל בצורך נפשי חזק וכפייתי להשתמש בסם באופן חוזר ונשנה; בנטייה להגדיל את כמויות החומר הנצרך (בשל הסבילות) ובהתפתחות של תלות גופנית בחומר, כאשר מניעת החומר מהאדם גורמת להופעת סימני גמילה (תסמונת הגמילה).
מתוך: אתר הרשות הלאומית למלחמה בסמים
