אלכוהול בגיל ההתבגרות – להלן בקצרה עקרונות מנחים להורה.
הכירו בכך שהאלכוהול הוא חלק מחיינו ושלא ניתן למגר לגמרי את המגע של הנוער איתו.
יש קושי להגדיר את האלכוהול כחומר האסור לגמרי לשימוש מסיבות שונות כמו: הוא מוגדרר כחומר חוקי – ומותר לשימוש על פי חוק (יש איסור על מכירה לקטין – אך לא איסור על קניה ולא על שתייה). כמו כן הוא מלווה בקביעות אירועים שונים בחיי הפרט המשפחה והקהילה (ימי הולדת, חתונות וכו'), הוא משמש גם בחגים ובטקסים דתיים (כמו:"בורא פרי הגפן"), וכן הוא הפך למרכיב נורמטיבי בבילוי אצל חלק מהנוער.
התארגנו לטיפול באלכוהול – באופן רב שלבי ומתוך גישה ארוכת טווח.
מהניסיון שהצטבר – נראה שבנושא האלכוהול לא ניתן לטפל במישור אחד בלבד ובשיטת "הזבנג וגמרנו" – אלא יש צורךך בהתארגנות הורית מנטאלית ומעשית לאורך זמן. יש לבנות מכלול של דרכי התייחסות הוריים תואמים ומתפתחים – שילוו את הנוער – יגיבו ויטמיעו את הנורמות הראויות. חשוב גם לטפח גישה הורית עוצמתית שלא תהסס להפעיל "תגובה ציונית הולמת" (- נמרצת ולעניין) – למול התרחשויות "בועטות".
איסרו על השימוש באלכוהול בתקופת הילדות ובתחילת ההתבגרות.
לילדים בטרום ובתחילת ההתבגרות (מגיל 9 עד – 16 בערך – לפי שיקול ההורה) ההורים אמורים להדגיש – איסור ברור עלל שתית אלכוהול. האיסור הזה ניתן להתרה נקודתית וזמנית בנסיבות מסוימות. להורה שזה יראה לו נכון על פי שיקול דעתו – ניתן לתת לילדים לבצע טעימה התנסותית באופן חריג ותחת פיקוח הורי.
בהתבגרות המאוחרת- החליפו את עיקרון "האיסור המוחלט" לאלכוהול ב"עקרון המידתיות"
בשלב מתקדם יותר בגיל ההתבגרות (אולי מגיל 16 – 17) ובהתאם לנסיבות – העדיפו לאפשר שתייה לפי "העיקרון המידתי" — על פני הצבת גבול מוחלט לאלכוהול. מדובר כאן בהצבת הגבלות והתניות בהתאמה למצב ולגיל המתבגר בנושאים כמו: תדירות הצריכה, כמות השתייה, מיקום עיתוי וכוונות השימוש, יידוע ההורים, נוכחות מבוגרים וכדומה (אגב להזכירכם שבנושא הסמים – בניגוד לאלכוהול – אין שום עיסוק ב"מידתיות" אלא – רק בהצבה של גבול חד משמעי ובלתי מתפשר לחלוטין!).
הגדירו לנוער "כללי יסוד" לגבי האלכוהול.
מהרגע שבו ההורה מתיר שימוש עצמאי באלכוהול – או כשזה ברור להורה שהדבר כבר מתרחש (או שזה עומד להתרחש) — זה הזמן לעצב הכוונות לנוער. הגדירו באופן ברור והגיוני מהם הכללים שלכם: מה אסור, מה מותר, מה רצוי, מתי ובאילו נסיבות. הגדרת הכללים צריכה לקחת בחשבון את הנורמות הסביבתיות, ואירועים שהתרחשו עד כה. צרו לנוער הגדרות מדורגות (תואמות גיל ומצב)- שיעזרו להם לקבל אוריינטציה נכונה – מול הפיתוי והסחף הפוטנציאליים שבאלכוהול (להלן הצעה ל 8 כללים).
להלן 8" כללי יסוד" הוריים בנוגע לאלכוהול:
כלל 1. איסור לנוער לשתות אלכוהול בחדרם הפרטי (לא לבדם ולא עם החברים).
כלל 2. איסור על החזקת משקה אלכוהולי (לא בחדר ולא במקום אחר).
כלל 3. איסור על שתיית אלכוהול במקום פומבי (ברשות הרבים כמו: בגנים, בפיצוציות, בטבע, בטיול וכו').
כלל 4. איסור על שתיית אלכוהול במפגש חברתי שגרתי (במהלך השבוע, בסופי שבוע וכדומה).
כלל 5. ניתן לשתות אלכוהול ב"אירוע" שאינו אירוע שבועי שגרתי (ימי הולדת, מסיבת סיום וכו'). כלומר – "אין שתייה שאינה במסיבה". ובנוסף: ניתן לשתות אלכוהול ב"אירוע" – אך לא יותר מפעם בשבוע!
כלל 6. כמות האלכוהול המקס' המותרת – שתי יחידות משקה לאירוע (2 פחיות בירה – או 2 "שוטים").
כלל 7. השתייה למטרת השתכרות – היא שתייה אסורה.
כלל 8. איסור על שתיית אלכוהול ונהיגה – "אם שותים לא נוהגים".
לאחר היציאה לבילוי – הגיבו בשלילה על בקשה ל"שינה ספונטנית" חוץ ביתית (- שלא תואמה מראש).
מנעו מהנוער תרגילי "חילוץ" מהסתבכות במקרה של שתייה מופרזת, או ב"בלגנים" אחרים. אל תאשרו להם שינה ספונטניתת אצל חבר כהמשך לבילוי – ובכך להתחמק מהבקרה שלכם. הכלל אומר: נער שרוצה לישון בלילה מחוץ לבית (אצל חבר) – ידאג לבקש ולקבל מההורים אישור מראש. לא יתקבלו היתרי שינה ספונטניים אצל חברים. הערה: אצל נוער ה"מועדים לפורענות" – יתכן וכדאי לאסור ככלל את רעיון השינה אצל חבר – לאחר בילוי. כאן "יותר עדיף" לדאוג שבאופן קבע לאחר הבילוי – הוא יחזור הביתה ולא יישן "בשדות זרים".
צרו והפעילו "מצבי בקרה" – בזמנים "המועדים" לשתייה.
צרו לעצמכם מצבי בקרה קבועים או מזדמנים – בזמנים שבהם הנוער חשוף לאלכוהול. העדיפו לבצע בקרה על מצב הנוער רקק בתום הבילוי שלהם (להלן – "בקרת קצה" – הבקרה המועדפת) ותרו על מעקב אחריהם ועל הפעלת "ביקורי פתע" מתוך כוונה לתפוס אותם "על חם" (מה שקרוי – "בקרת תהליך"- שאינה מועדפת).
אלו הם כלי בקרה פולשניים ובעייתיים שנוטים ליצור אנטגוניזם מסבך יחסים.
להלן כמה בקרות (אלכוהוליות) אפשריות:
"בקרת הסעות" ("בקרת הרווח ההדדי") – בקרה עם רווח הדדי לנו ולנוער. אבא ואימא מציעים שירותי הסעה לנוער בכל זמן שימצאו לנכון – מתום הבילוי ועד הבית. הנוער מרוויח הסעה – ההורה מרוויח בקרה…
"בקרה טלפונית" – אבחון מצבו האלכוהולי של הנוער – באמצעות האזנה לקולו. הנוער ישאיר להורים הודעה קולית בקולו שלו (ולא במסרון כתוב) – ישירות ל"תא הקולי" של ההורים במהלך הבילוי בשעה מסוימת שנקבעה מראש עםם ההורים. ההורים מצידם ימנעו במכוון מלענות לשיחה כדי שהנוער לא יתחמק מחובתו להתקשר מתוך החשש שלהם לדיאלוג הורי "חופר" ומעיק באישון הלילה. הנער ידווח בהודעה למשל- האם הוא בסדר, איפה הוא, עם מי, מתי הוא חוזר וכדומה.
"בקרת השיבה הביתה" – זהו מפגש לילי מאבחן – מיד עם חזרתו וכניסתו של הנוער הביתה– דבר המאפשר גם "בקרה אלכוהולית" וגם בקרה על "העמידה בזמנים". כדי לבצע את הבקרה הזאת:
א) אתם יכולים להשכים את עצמכם בסמוך לשעת הגג לחזרה שסוכמה עם הנוער ולהמתין לו (מומלץ).
ב) אתם יכולים לבקש מהנוער שהוא זה שישכים אתכם מיד עם שובו הביתה (קצת בעייתי).
ג) אתם יכולים לשים מפתח מצידו הפנימי של הדלת כך שהנוער יהיה חייב להעיר אתכם כדי להיכנס הביתה (אפשרותת בעייתית משהו שלא מומלצת לרוב…).
"בקרת הבילוי" – היא בקרה אקטיבית: ביקור הורי מיודע מראש (לא "ביקור פתע") ועדיף בהסכמתו של הנוער – המתרחש במהלך הבילוי במתחם הבילוי. הקפידו לכבד אותו ולבקש מהבחור שלנו לצאת ממתחם הבילוי כדי שנוכלל לפגוש אותו בנפרד מההתרחשות (אלא אם הנער מבקש או מאשר אחרת). נער שמופתע על ידי הוריו – במיוחד כשזה קורה במקום ההתרחשות ולמול החברים שלו – חש שכבודו נפגע.
הגיבו באופן תואם לחריגות של הנוער מכללי האלכוהול.
צפו לכך שבעניין האלכוהול, כחלק מהדיאלוג ההתבגרותי שלהם – הנוער יחרוג לעיתים מהכללים ההוריים. תכננו והפעילוו באופן מדורג וחכם תגובה ברורה ומבהירה. אל תדרשו או תסחטו מהנוער הבטחות להתנהגות נאותה (זוהי גישה רווחת שטעות ביסודה). במקום זאת – הדגישו את מקומו וחשיבותו של הכלל שהופר – ודרשו מהנוער תגובה לשאלה (לדוגמה): "האם אני ברור?" – וצפו ממנו לתגובת אישור.
להלן כמה תגובות אפשריות לחריגות שיצר הנוער:
הפעילו את נוהל "המפתח בדלת" – לאחר שווידאתם שהנוער אכן איחר (מהזמן המקסימאלי שסוכם) ושהוא לא יידע אתכם על האיחור בנוהל המשפחתי המסוכם (מסרונים וכדומה) – רק אז הכניסו מפתח למנעול הבית (מומלץ). כך תמנעו ממנו התחמקות חשאית הביתה בסגנון דנידין– ותוכלו להגיב למצבו ולאיחור בזמן אמיתי.
צרו מערך תגובה דו-הורי – עשו השכמה דו-הורית כדי לערוך לנוער המאחר "קבלת פנים" סטריאופונית ראויה. מאמץ הורי כזה מבליט את הנחישות ההורית לקיום הכללים.
צרו תגובה הורית נחרצת לנער שחזר "שיכור כלוט" או שהגיע רק "מבושם קלות" – שלא על פי ההיתרים המסוכמים. התגובה יכולה להיות – חד-שיח הורי לוחץ – דיאלוג מעיק או דרמה בשידור חי. עיתוי תגובת ההוריםם לחריגת הנוער יכולה להיות – עכשיו במיידי או – "מחר- כך" (כלומר מאוחר יותר). אפשר שהיא תהיה קצרה במיידי וארוכה בדחוי – הכל מתוך המחשבה – ליצור אפקטיביות מרבית. את ההכרעה לגבי העיתוי צריך לקבל בהתאם למצב הילד, למצבכם (ערנות וממוקדות) ולמאפייני ההתרחשות. בכל מקרה תדאגו שהנער ילך לישון בהרגשה לא כל כך נוחה ואף מודאגת משהו מהצפוי לה בהמשך. תדאגו לכך שהן בנושא האלכוהול והן בנושא העמידה בזמנים – לא תשאירו את חריגת הנוער ללא תגובה הולמת ומבהירת עמדות.
במקרי קיצון עם "התנהגויות התמכרותיות" – צרו מערך תגובה משמעותי – ולכו לקבל יעוץ.
א. צרו מערך תגובה משמעותי ומתפתח לחריגה, כגון: בשלב הראשון השקעה בדיבורים ובהמשך – ביצוע אקטים מדגישי גבול.
להלן כמה אפשרויות: עשו שימוש מוגבר בבקרות למיניהן (לפי הדוגמאות הנ"ל), הכריזו "פקודות התראה" לפני או אחרי אירוע "נגוע", קבעו תג מחיר או סנקציות לחריגה, עשו שימוש ב"תוצאות הגיוניות" (כמו – החרמת אוטו זמנית למסתכן האלכוהולי), הפעילו תגובה מדורגת בהתאם למתרחש (כמו – הקדמה נקודתית של שעת החזרה הביתה, או – איסור על יציאת הבילוי הבאה וכדומה…).
ב. לכו לקבל יעוץ מגורם מקצועי (ללא הנער) כדי לטפל במצב ובסיבותיו. בנו עם המטפל/ת אסטרטגיית פעולה תוך דגשש על תיקון חלקכם בהיווצרות המצב.
בהצלחה!