סמים קלים או סכנת התמכרות? – מריחואנה (גראס) וחשיש

מטרת הפוסט הבא אינה להפחיד או להטיף מוסר, אלא לגעת בשאלה האם קיימת תלות גופנית ותלות נפשית כתוצאה משימוש בסמים מצמח הקנאביס –  מריחואנה (גראס) וחשיש ?

אתאר מצבים שונים בחיי צרכני קנאביס מסויימים, היכולים להצביע על קיומה של התמכרות לסם מסוג זה.

קוראים המתלבטים לגבי ההשפעות של צריכת הקנאביס על חייהם או על חיי בן משפחתם, מוזמנים לבחון היכן הדברים פוגשים אותם, והאם הם מעוררים מחשבות ותהיות בנוגע לאפשרות קיום ההתמכרות ולצורך בטיפול בה.

התלות הגופנית במריחואנה/גראס וחשיש:

אנשים יכולים להקל ראש בסוגית התלות הגופנית בסם. באופן כללי אציין כי לצמח הקנאביס השפעות פסיכו אקטיביות אשר משפיעות על מצב הרוח והתודעה של האדם הצורך אותם (בין ההשפעות: פגיעה בזיכרון,, קשיי קואורדינציה, לעיתים רחוקות אף חרדה ופניקה ועוד)

כשאר הסמים והחומרים הפסיכו אקטיביים גם סביב השימוש בקנאביס קיימת תופעה של סבילות – זאת אומרת שעם הזמן האדם זקוק ליותר ויותר חומר על מנת להגיע לאותן השפעות על גופו ונפשו. וכן ייתכן קושי בהפסקת השימוש המלווה פעמיםם רבות בסימני גמילה היכולים להתבטא בחוסר תיאבון, חרדה, הפרעות בשינה, עצבנות (רגזנות), אי שקט, כאבי ראש ואףף כאבי שרירים.

נכון, קרוב לודאי ששימוש במריחואנה לא יהרוג אף אחד. וגם אם רבים מהמכורים לסמים מסוגים אחרים החלו דרכם בסמים הקלים – את רוב המעשנים זה ודאי לא יוביל לשם.

ולכן חשוב לי להתייחס לסוגיה המשמעותית הנוספת:

התלות הנפשית במריחואנה/גראס וחשיש:

מכורים לקנאביס יכולים להשקיע את זמנם, מרצם וכספם בעישון החומר:

הם עלולים לפעול בכפייתיות המתבטאת בעיסוק סביב הנושא – המחשבה איך להשיג את החומר, החיפוש ממי לקנות, עם מי לעשן, איפה ומתי. יש מי שייתפוס את העיסוק סביב הנושא כמזערי, אך המכור למריחואנה או לחשיש יכולל להיכנס לאי שקט ולעצבים ולצאת גם בשתיים בלילה מהבית כדי להשיג את החומר. הצורך בהשגת החומר והשימושש בו חזק ממנו.

בספרות המקצועית חקרו את התופעה הקרויה "תסמונת חוסר המוטיבציה" (amotivational syndrome) הכוונה היא למכלול התנהגויות כגון פאסיביות, חוסר אנרגיה ואדישות, איבוד עניין בפעילות חברתית, לימודית או תעסוקתית,, חוסר מוטיבציה למלא את המשימות והמחויבויות היומיומיות והתכנסות בתוך עצמו.
תסמונת זו בהקשר לשימוש בקנאביס שנויה במחלוקת, והנטייה היא לא לראות בה פגיעה קבועה בתפקודים, אלאא להתייחס למאפייני התסמונת המתרחשים תחת ההשפעות של צריכה מתמשכת של הקנאביס.
כך או כך מכורים רבים יתארו חוויה של "תקיעות", המשקפת הרגשה כי במשך שנים הם נמצאים באותו המצב, מבלי להתקדם לכיוונים משמעותיים.

גם דברים חוקיים ממכרים..
אינני מבקשת להתייחס למחלוקת בנושא הלגליזציה של הסמים מצמח הקנאביס. כמובן שבארץ השימוש בקנאביס (שלא לצרכים רפואיים) איננו חוקי ומהווה עבירה פלילית. אך לצורך הדיון הסוגייה פחות רלוונטית – הרי גם אלכוהול והימורים חוקיים בארץ,  ובכל זאת יש מי שמתמכר להם ומבקש מענה טיפולי בשל ההשלכות הקשות של התמכרויות אלהה על חייו.

הצד של בני המשפחה והסביבה הקרובה
לעיתים קרובות בני המשפחה והסביבה הקרובה – ירגישו בהתנהלות הלוקה בחסר של המכור ואף יצביעו על צריכתת הקנאביס כסיבה לכך. גם אם המכור יזלזל ויתייחס בביטול לביקורת שלהם, עדיין היחסים הבינאישיים יכולים להיות רווייםם במתח, בכעסים והמכור עשוי למצוא עצמו מתרחק מחברים ומבני משפחה.
הוא יכול להמשיך להצדיק את התנהגותו בטענה שהמריחואנה פחות הרסנית מעישון סיגריות או משתיית אלכוהול, שבסךך הכל זה מרגיע אותו ומאפשר לו לתפקד טוב יותר, ש"כולם" מעשנים, שזה חוקי בחלק ממדינות העולם, שאפילו נותנים לחוליםם בארץ קנאביס רפואי…

לעיתים המכור מבין שההתמכרות מסבה לו נזק וגורמת לבעיות בחייו. אך למרות רצונו ונסיונותיו להפסיק לעשן – הוא לא מצליח בכך לבדו לאורך זמן. ומכיר בכך שהוא פיתח תלות חזקה ממנו.

שאלת התרנגולת והביצה
סוגיה אחרת היא מה קודם למה. האם השימוש גרם לדפוסי החשיבה וההתנהגות המתוארים כאן, או שמראש האישיות שלל האדם היא שגרמה לו להתמכר. אני  חושבת שלצורך הדיון הזה התשובה אינה רלוונטית. גם אם להתמכרות לקנאביסס השפעות הרסניות  וגם אם באישיות האדם היתה קיימת מלכתחילה פגיעות או מוכנות להתמכר – בשורה התחתונה קיים הצורך בטיפול. הצורך להחזיר לאדם את השליטה על חייו, את האחריות והתפקוד, לשפר ולקדם את התחומים השונים בעולמו, וללמד אותו להרגיש טוב באופן טבעי, בלי כל חומר חיצוני המשנה את מצב הרוח והתודעה.

לסיכום:
השלכות ההתמכרות למריחואנה/גראס או חשיש יכולות להתבטא באופן שונה בקרב כל אדם ואדם: בהיקף השימוש,, במידת התלות, בתחומים אשר ניזוקים וכיוצ"ב.
אם התחברתם לתוכן שקראתם ואם היו סימנים אשר הדליקו אצלכם נורה אדומה, לגבי עצמכם או לגבי אדם קרוב – אל תתעלמו מהם ! גם אם בשלב זה אתם עדיין מתלבטים וגם אם קיים הספק הקטן ביותר
החכמה היא להסתכל לרגע מבחוץ על המצב ולבחון בכנות – האם ישנו סיכוי לכך שקיימת תלות והתמכרות ? האם ישנהה תחושה של איבוד שליטה על המצב ?
אין טעם להיכנס למגננות. זה לא באמת משרת אתכם…בסופו של דבר עלולות לעבור שנים יקרות שבסופן תמצאו עצמכםם באותו מקום לא מתגמל.
דעו שיש אפשרות בתהליך טיפול, למנוע כניסה למצב תלותי או למצוא את הדרך לצאת ממנו, לעבר חיים מלאים ומספקים !