עולם היהדות ותוכנית 12 הצעדים

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: עמותת אפשר

מתוך: ביטאון עמותת אפשר, מאת: הרב אלי גלזר (מבוסס על מאמר שפורסם באתר: "אש התורה"  http://www.aish.co.il/i/j/96544429.html תודה למנהל האתר על האישור להשתמש במאמר זה)

 

תוכנית 12 הצעדים, אשר פורסמה לראשונה בספר "אלכוהוליסטים אנונימיים", פותחה על ידי ארגון האלכוהוליסטים האנונימיים (AA) כשיטה לגמילה מהתמכרות לאלכוהול.   
מאז היא אומצה על ידי רבים ומשמשת עבור מגוון התנהגויות כפייתיות והתמכרויות – בין אם התמכרות לחומרים נרקוטיים ואחרים ובין אם להתמכרויות אחרות כמו להימורים.
למעלה מ-50 תוכניות פותחו במשך 70 השנים האחרונות, כשמיליוני אנשים בכל העולם נהנוו ישירות משיטת הריפוי של 12 הצעדים.

חלק ניכר מתהליך 12 הצעדים מתרחש בד' אמותיהן של פגישות הקבוצות האנונימיות, ולכן קשה לבחון אותו בתהליך מבוקר ומדויק. בשל כך, קיים בחלק מהקהילות המדעיות והרפואיות היסוס בהתייחס ליעילות השיטה על פני גישות קליניות אחרות. בכל אופן, אם תשאלו את רוב האנשים שבילו זמן ניכר ב"חדרי הטיפול", הם יאמרו לכם שלא היה להם סיכוי להצליח, בהשוואה לתקופת ההשתתפות בתוכנית 12 הצעדים.

מעניין שתכנית 12 הצעדים בנויים על פרדיגמה של צמיחה עצמית, שהיהדות מלמדת מזה כ-3000 שנה.
הדבר הראשון שבולט כשבוחנים את תוכנית 12 הצעדים הוא שההתנהגות ההתמכרותית מוזכרת רק פעם אחת – בצעדד הראשון: "הודינו שאנחנו חסרי אונים מול ה_____ (מלא את החסר), ושאבדה לנו השליטה על חיינו".
בשום מקום אחר הצעדים לא מדברים ישירות על ההרגל הכפייתי, משום שמייסדי ה-AA הבינו שכל התמכרות היא מחלה בתת 3 היבטים: היבט פיזי המתבטא בהשתוקקות עזה, היבט רגשי המתבטא בשימוש בהתנהגות כתרופה וכבריחה מהתמודדות עם סוגיות החיים הקשות והיבט רוחני/אינטלקטואלי, המתבטא באמונה עקשנית שאני יכול להתמודד בעצמי.

הפתרונות, על פי תפיסתם של הוגי התכנית היא שצריכים לכלול את שלושת היבטי הריפוי האלה בצעדים:
ההיבט הפיזי יבוא לידי ביטוי בהפסקה מוחלטת של הפעולה, ההיבט הרגשי יבוא לידי ביטוי בפיתוח מיומנויות התמודדות בריאות לטיפול במצבים קשים וההיבט הרוחני/אינטלקטואלי יבוא לידי ביטוי בהבנה הצנועה שאנו חסרי אונים מול אותה התנהגות, ולבקש מאלוקים שיעשה עבורנו מה שאיננו מסוגלים לעשות לעצמנו.

חז"ל הורו לנו כבר את האבטיפוס היסודי לכך, הן לקיום הגלובלי והן לקיום האישי, בפרקי אבות:
"שמעון הצדיק…היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד, על התורה (רוחני/אינטלקטואלי) ועל העבודה (פיזי) ועל גמילותת חסדים (רגשי) – פרקי אבות א', ב'.

תהליך התשובה (שינוי הדרך לטובה) נעוץ באותם שלושה ממדי הוויה.
את האינטלקט אנו יכולים להפנות או לגאווה או לענווה (וקשר עם הבורא), הרגשות יכולים לשרת קנאה ואנוכיות או אהבתת חסד ודאגה לזולת, את האינסטינקטים הפיזיים אנו יכולים לשחרר להשגת סיפוק תשוקות והנאות או לרסון ולתעול למטרות נעלות יותר. "רבי אלעזר הקפר אומר: הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם" – פרקי אבות ד', כ"ח.

היהדות מלמדת שלאדם יש שלוש מערכות יחסים מתמשכות שבהן הוא חייב להצליח: עם עצמו, עם בני אדם אחרים ועם אלוקים.
מערכת יחסים עם עצמי, משמעותה הערכה כנה של היתרונות והחסרונות שבאישיותי, מודעות למטרת חיי ולקיחת אחריות עלל מעשיי. מערכת יחסים עם אנשים אחרים מתורגמת למימוש תפקידי המיוחד בעולם, בדרך בה אני יכול להועיל לזולת, ומודעות להשפעתי על כל מי שבא עמי במגע. מערכת יחסים עם אלוקים מחברת אותי לכוח האינסופי בעולם הזה, לנגיעה באושר המוחלט ומקנה לי יכולת לראות בענווה את מקומי בתוכנית הגדולה של הבריאה.

צעדים 1-3

מבעד לעדשה זאת, נוכל לראות כיצד 12 הצעדים פונים אל שלוש מערכות יחסים אלה בתהליך הריפוי.
הצעדים מתחילים מתוך מודעות עצמית עזה והודאה בשורש הבעיה – חוסר יכולת לשנות את ההתנהגות בכוח הרצון לבדו,, והכרה בתוצאות התנהלותי הנוכחית (צעד ראשון: מערכת היחסים של האדם עם עצמו).
צעדים שתיים ושלוש מתייחסים לקשר של האדם עם אלוקים, ראשית, להכיר בכך שבורא העולם יכול לשנות את התנהגותיי (צעד שני), אם אני אעשה את הצעד הנחוץ (צעד שלישי).
במלים פשוטות: "אני לא יכול. הוא יכול. אני חושב שאאפשר לו לעשות את זה."

יש הטוענים בטעות שהודאה בחוסר האונים שלנו עומדת בניגוד לרעיון הבחירה החופשית של היהדות – "אם אני באמת מחליט משהו, אני יכול להתגבר על כל מכשול". התלמוד לעומת זאת אומר בדיוק את ההיפך. מלמדים אותנו שהיצר הרע שלנו מתחזק ומתחדש מידי יום, ובלי עזרת האלוקים, אין ביכולתנו להתגבר עליו (קידושין ל ע"ב).

עיקר יסודי ביהדות הוא שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג ע"ב). האוטונומיה היחידה שיש לנו בעולם הזה היא היראה – לראות את עצמנו ביחס לבורא העולם, בצירוף תחושת היראה הנובעת מהתבוננות זאת.
יש לנו את החופש לבחור, אבל רק אלוקים יכול להחליט אם להניח לבחירה זאת להתפתח בהצלחה למעשה.
פגע ההתמכרות הוא לא פחות מיצר הרע, כפי שהוא מתגלה בבני אדם, ביחס לניסיון המסוים שלהם בחיים. בלי עזרת האל,, אנחנו באמת חסרי אונים.

צעדים 4-7

תהליך ההחלמה ממשיך בחשבון נפש אמיץ ומקיף.
הצעד הרביעי מתמקד, בין השאר, בניסיונות היהירות, האנוכיות וסיפוק התשוקות המצויים לעתים קרובות במכור המתייסרר בהתנהגותו הכפייתית. הודאה על מציאות פגמים אלה באישיותנו, בפני עצמנו ובפני אלוקים, ודיבור עליהם עם אדם המכיר היטב את תהליך הריפוי, חיוניים לשינוי המצב.
זה אינו וידוי או חיפוש אחר מחילה, אלא גישה תלת שכבתית של זיהוי והכרה בחסרונות ספציפיים על מנת לעצב תוכניתת פעולה יעילה. בהחלט לא מס שפתיים גרידא.

חשבון נפש הוא המפתח לצמיחה אישית על פי היהדות. כדאי לעבוד עם שותף (חברותא) או רב, כדי לדון בבעיות ולתכנן אסטרטגיות לשיפור (צעדים ארבע וחמש: מערכת היחסים של האדם עם עצמו).

בצעדים שש ושבע אנחנו שוב מביטים אל מערכת היחסים של האדם עם אלוקיו. אנחנו מבחינים שהוא מקור ההצלחה לצמיחה האישית שלנו, ושאנחנו מחויבים ליזום בקשת עזרה.

צעדים 8-10

אחריות על האינטראקציה הבינאישית שלנו משורטטת בבהירות בשלושת השלבים האלה.
התנהגות התמכרותית עלולה לגבות מחיר רב מהאנשים הקרובים למכור, ואף מאלה הרחוקים ממנו. ההחלמה בחלקה הגדולל היא תהליך ריפוי שאינו רק פנימי בתוכנו, אלא גם למערכות היחסים בהן יתכן שפגענו.

המנהג האוניברסאלי של היהודים לזהות קרעים אפשריים בינינו לבין הקרובים אלינו ולבקש סליחה, מאפיין את מעשינו לפני יום הכיפורים. כיצד נוכל לבקש מאלוקים שיסלח לנו, אם איננו מוכנים לקחת אחריות על מעשינו כלפי אחרים?

צעדים 11-12

חיפשנו על ידי תפילה והרהורים כיצד לשפר את הקשר המודע שלנו עם אלוקים, כפי שאנו מבינים אותו. כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאיתנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת. ומשעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלה, ניסינו להעביר בשורה זו למכורים אחרים וליישם עקרונות אלה בכל תחומי חיינו.

הצעדים מסתכמים באחריות קולקטיבית להמשיך להשקיע בקשר האישי שלנו עם אלוקים, כמו גם בחובתנו החברתית להשתמש בהחלמתנו כדי לעזור לאחרים. במילים פשוטות: "אי אפשר לשמור על זה, אלא אם נותנים את זה". כפי שמסביר הרמב"ם, הרמה הגבוהה ביותר של קיום מצוות אהבת ה', היא לעזור לאחרים לקיים אותה.

אנחנו רואים סיכום של שלוש מערכות היחסים עליהם דיברנו בשני צעדים אחרונים אלה. החלמה ארוכת טווח ויציבה דורשת התמקדות עקבית בהתנזרות פיזית מההתמכרות לחומר או להתנהגות, כמו גם תשומת לב מתמשכת לצמיחה הרגשית והרוחנית. שאננות היא פשע בל יכופר כשמדובר בהתמכרויות.

באמת זהו פסק דין גורלי לכולנו, מכורים או לא. הדבר היחיד הבטוח בחיינו הוא המוות, ולכן כל רגע הוא הזדמנות יקרה לצמיחה. יתכן שהכרה זאת תסיר את המכשול האחרון שמונע מרבים להחליט להשתתף בתוכנית 12 הצעדים. ואכן יש הטוענים: "כבר יש לי דת, אני לא צריך את זה. זה לא בא ממקורות יהודיים."

מייסדי ה-AA נזהרו מאוד להתרחק מכל דת מסודרת, מחשש להרחיק אלכוהוליסט שהיה יכול להרוויח מהשתתפות בטיפול.
הם הבינו שרק דרך מהלך פעולה פיזי, רגשי ורוחני, בני אדם מסוגלים להחלים לכל חייהם ממחלת ההתמכרות הנוראית.. כיהודים, זה בהחלט מתאים לנו. לא כתחליף לשמירת המצוות שלנו אלא ככלי לשפר את התנהגויותינו היהודיות ואת הקשר שלנו עם אלוקים.

האם היהדות כשלעצמה מכילה את הכלים ההכרחיים לצמיחה ושיפור? בהחלט!
ובכל אופן, אנשים מכורים יכולים בלי ספק להרוויח מתהליך שעוצב במיוחד ביחס לאתגר העצום, שבמשך זמן רב כל כך תעתעע ברבים כל כך. המון יהודים שנכנסו לתהליך הריפוי במאבק מול אינספור סוגי התמכרות, מעידים על שיפור רמת היהדות שלהם, שבאה עם הסרת עננת ההתנהגות הכפייתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: