סם האונס GHB וקטמין – סוגי סמים

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: אתר ׳נגמלים׳

מתוך אתר הרשות הלאומית למלחמה בסמים
מאת: יפה צוברי, מידענית, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

סם האונס – G.H.B

הסם פועל לדיכוי מערכת העצבים המרכזית, והשפעותיו נעות מטשטוש ועד דום לב.
הגמילה  ממנו קשה כמו מאלכוהול והרואין, ואת השם "סם האונס" הואא קיבל לאחר שהשימוש בו לשם טשטוש הקורבן לפני האונס הפך נפוץ.
ה-GHBB : הסכנות הכרוכות בשימוש בו ואיך תדעו להיזהר ממנו

"סם האונס" (GHB) נקשר בדרך כלל למסיבות ולמועדונים – מקומות שבהם האלכוהול זורם ובשפע. הסם נמהל בתוך המשקה, והשפעותיו בדרך כלל מהירות, ובהתאם לכמות שנצרכה – מתחושת ערפול ונמנום ועד סכנה של מוות. כ-12 שעות לאחר השימוש בסם כבר לא יימצאו לו שרידים בגוף.

צריכת GHB הייתה, בתחילת דרכה, פופולארית בעיקר בקרב ספורטאים, שהשתמשו בו להגדלת מסת שריר ושריפת שומנים. אולם, השפעותיו המרדימות של החומר הפכו אותו יעיל לשימוש גם בקרב אנסים, המשתמשים בו כדי לצמצם עכבות והגנות של נשים. ובפועל, מאז שה- GHB נכנס לשימוש, נרשמה עלייה דרמטית במספר מקרי האונס והתקיפה המינית. האונס מבוצע למעשה כאשר הנאנסת היא במצב הדומה לחוסר הכרה.

מהו סם האונס GHB?
סם האונס  GHB הוא סם ממשפחת הסמים המרגיעים-מרדימים, והוא פועל לדיכוי הפעולה של מערכת העצבים המרכזית, בדומה לאלכוהול והרואין.
החומר מצוי בצורת אבקה (כדורים או קפסולות) או בתמיסה (של אלכוהול, בדרך כלל) ונצרך בבליעה. אפשר להמיס אתת האבקה בכל משקה אחר מבלי שיורגש הדבר מכיוון שהחומר הוא חסר צבע וחסר טעם. לצד השם "סם האונס", בישראל קיבל ה-GHB גם את הכינויים "ליקוויד"ו"ליקוויד אקסטזי".

השפעתו של סם האונס GHB על הגוף
ההשפעה העיקרית של ה-GHB על הגוף היא דיכוי הפעילות של מערכת העצבים המרכזית:
בבליעה של 1 גרם מופיעות תחושת אופוריה, הרפיה ונמנום; במינון של 2 גרם מתווספים ירידה בקצב הלב ובקצב הנשימה,, פגיעה בשיווי המשקל ובקואורדינציה ומצב של שינה; ובבליעה של 4-2 גרם מתווספת פגיעה בדיבור וייתכן מצב של איבוד הכרה (קומה).
השפעת החומר בשילוב עם אלכוהול היא חריפה יותר מכיוון שקיימת סיבולת צולבת בין GHB ואלכוהול (שניהם חומריםם המדכאים את פעולת מערכת העצבים המרכזית), ולאור העובדה שזהו השימוש הרווח בחומר, יש להיזהר שבעתיים. החומר גורם לעוויתות בפנים ובגפיים, אך בניסויים בבני אדם לא נמצא שהוא גורם לתגובות אפילפטיות.

הסיבוכים האפשריים בעקבות שימוש ב-GHB
השימוש ב-GHB עלול להיות מסוכן ולגרום למחלות שונות ואף למוות.
בין הסיבוכים הידועים משימוש ב- GHB נמנים אובדן הכרה ודיכוי מערכת הנשימה, המצריך החדרת צינור לתוך קנה הנשימהה כדי לבצע הנשמה (אינטובציה), האטה מסוכנת של קצב הלב, ירידה בחום הגוף, עוויתות בשרירי הפנים והגפיים, הצטברות נוזלים בריאות, פגיעה צריבתית במערכת העיכול ודום לב.
ב- 2002 נרשמו בארצות הברית 3,330 מקרים של פניות לחדרי מיון עקב שימוש ב- GHB. ב- 76% מהמקרים נצרך החומרר בשילוב עם אלכוהול, כ- 65% היו מקרים של מנת יתר ובכ-33% הייתה התגובה לחומר "בלתי צפויה". נרשמו גם כמה עשרות מקרי מוות בארה"ב משימוש ב- GHB (עד 2000), במרביתם נצרך GHB בשילוב עם אלכוהול.

הפסקת השימוש הכרוני ב-GHB
תסמונת גמילה הפסקת השימוש ב-GHB לאחר צריכה כרונית שלו גורמת לתופעות של תסמונת גמילה.
התסמונת יכולה לכלול פסיכוזה, תסיסה, חרדה, רעד, דופק מהיר, לחץ גם גבוה, הזעת יתר, הזיות.
התופעות מורגשות במשך 1-6 ימים לאחר השימוש האחרון שנעשה בחומר והן נמשכות 5-15 ימים.
תסמונת הגמילה שנגרמת בעקבות שימוש כרוני ב-GHB היא קשה, ודומה לתסמונת שנגרמת בהפסקת השימוש בחומריםם מדכאים אחרים כמו אלכוהול והרואין.

מצבו החוקי של סם האונס GHB
בשנות השמונים היה השימוש ב-GHB נפוץ מאוד בעיקר בקרב אתלטים, כאמור.
בנובמבר 1990 החליט מנהל המזון התרופות האמריקני, ה-FDA, להסיר מהמדפים את החומר, לאחר שנעשה נפוץ ואירעוו מקרים רבים של הרעלות ותופעות לוואי קשות אחרות.
ב- 1997 הכניסו שבע מדינות בארה"ב את החומר לרשימה I של החומרים האסורים בשימוש (הכוללת חומרים ברמת הסיכוןן הגבוהה ביותר), וב- 2000 הוכנס החומר לרשימה זו בחוק הסמים האסורים.
גם במרבית מדינות האיחוד האירופי הוכנס החומר לרשימת החומרים האסורים בשימוש.

באוסטרליה ובקנדה החומר אסור בשימוש על פי חוק, וב-2001 הוסיפה ועדת הסמים של האו"ם את החומר לרשימת החומרים האסורים ברשימה IV.

בישראל אישרה הכנסת את הוספת GHB לחומרים האסורים בשימוש על פי פקודת הסמים המסוכנים בשנת 2003.

סם האונס GHB– דברים שחשוב לדעת

  • על פי רוב אין לדעת את רמת ריכוז החומר שנמכר במסיבות בבקבוקוני פלסטיק, כשהוא מומס באלכוהול. מכיוון שהחומר מאוד מסוכן בריכוזים גבוהים, ויכול לגרום לאיבוד הכרה ומוות, יש להיזהר מאוד.
  • החומר נמכר במסיבות כשהוא מומס באלכוהול והשילוב בין אלכוהול לבין GHB גורם להגברת פעולת הדיכוי של מערכת העצבים המרכזית ולהגברת ההשפעה של החומר.
  • יש להיזהר מאוד משימוש בחומר בשילוב עם סמים אחרים, ובעיקר כאלה שגורמים לדיכוי מערכת העצבים המרכזית (אלכוהול, אופיאטים, תרופות הרגעה, שינה).
  • החומר נמכר במחירים מאוד נמוכים, ולכן הפיתוי לרכוש אותו גבוה, בעיקר בקרב הצעירים.
  • אסור לנהוג לאחר שימוש בחומר.
  • ההבדל בין מינון שמשמש בנסיבות חברתיות לבין מינון שעשוי לגרום לתוצאות קשות הוא מאוד קטן.
  • GHB אינו נכלל בחומרים שנבדקים בחדרי מיון בבדיקות השתן השגרתיות לסמים.
  • יש להיזהר משתיית משקאות המוגשים בבקבוקים או בפחיות שאינם סגורים (במועדונים או במסיבות), משום שאפשר להוסיף אליהם GHB שהוא חסר טעם וריח.

 

סם האונס – קטמין
מתוך אתר הרשות הלאומית למלחמה בסמים
הקטמין יוצר לראשונה כחומר הרדמה שאינו גורם לדיכוי מערכות גוף חיוניות, אולם עד מהרה נפוצו השמועות על החומרר "הגורם לנסיקה" והשימוש לרעה בו התרחב. מלבד ההשפעות הפסיכודאליות, משתמשי קטמין חווים מגוון הפרעות קוגניטיביות וכאבים. במינונים גבוהים ובערבוב עם חומרים אחרים – זהו סם שיכול אף לגרום למוות

קטמין הידרוכלוריד הוא תרכובת כימית נגזרת של פנציקלידין
והוא גורם לחסימת קולטנים מסוג NMDA של המעבירים העצביים המעוררים גלוטמאט ואספירט, קולטנים המרוכזיםם בצפיפות בתאי המוח ומעורבים בתהליכי למידה, זיכרון ותפקודים קוגניטיביים אחרים.

בשל העובדה שהחומר פועל על תחושת ההתנתקות באמצעות חסימת קולטנים במוח ולא על ידי התחברות לרשת קולטנים כלל-גופנית, כמו חומרי הרדמה אחרים, אין הוא גורם לדיכוי מערכת הרפלקסים האוטונומית, שכוללת את מערכת הלב והנשימה, אך יש לו אפקט של דיכוי פעילות מוחית ופגיעה בזיכרון וכן תחושת התנתקות שמתבטאת באי-הרגשת כאב, אך גם בחוסר תגובה לגירויים סביבתיים.
במינונים נמוכים מהדרוש להרדמה החומר גורם שיבושים בתפקוד הביצועי ובזיכרון הגלוי. תוצאה נוספת של חסימת הקולטןן NDMA על ידי הקטמין מתבטאת בהפרעות התנהגות ונפש דמויות סכיזופרניה.

היסטוריה

הקטמין יוצר לראשונה ב-1962 במעבדות של יצרנית התרופות Parke-Davis במישיגן, ארצות הברית, עקב הצורך למצוא חומר מרדים דיסוציאטיבי (בעל אפקט של התנתקות) שיש לו פחות תופעות לוואי מהפנציקלידין, שמתבטאות בעיקר בהזיות.
ב-1965 כבר היה הקטמין חומר הרדמה נפוץ לטיפול בבני אדם ובבעלי חיים.
במלחמת וייטנאם שימש החומר בניתוחי שדה ובטיפול בכוויות, בשל השפעתו קצרת הטווח ומכיוון שאינו גורם לדיכוי שלל מערכות גוף חיוניות כמו לב ונשימה, ולכן אפשר להשתמש בו בניתוחים גם מבלי להזדקק לעזרת מומחה להרדמה.
רופאים קיבלו ממטופלים שהתאוששו מהרדמה בקטמין דיווחים על הזיות, תחושת בלבול וחלומות בהקיץ וכינו תופעה זוו "תופעות הנסיקה". יש הרואים בכך את אחת הסיבות להתפשטות השימוש לרעה בחומר.

בשנות ה-70 התרבו הדיווחים על הזיות לא רצויות בהשפעת החומר. השימוש בו לצורכי בילוי נפוץ בעיקר לאחר פרסום שני ספרים על התנסות אישית בקטמין ב-1978. ב-1979 הביע מינהל התרופות הפדראלי בארצות הברית (FDA את דאגתו מהשימוש המתרחב בחומר לצרכים שאינם רפואיים).

עד מחצית שנות ה-80 היה השימוש לרעה בחומר נפוץ בעיקר בקרב דמויות מתחום הרפואה ומדעי החיים, שהיו נגישות לחומר. בהמשך, עם התפתחות תרבות הריקודים במועדוני הטכנו ובמסיבות הטרנס בארצות הברית והתפשטותה לאתרים אחרים בעולם, התרחב גם השימוש בקטמין, ולא רק בנסיבות כאלו.

כיום השימוש הרפואי העיקרי בקטמין הוא להרדמה של בעלי חיים ברפואה הווטרינרית. כמו כן, קטמין ממשיך לשמש לאלחוש ולהרדמה בניתוחים של ילדים, שאצלם תופעת ההזיות אינה משפיעה, בניתוחי שדה ולטיפול בכוויות במערך הצבאי, וכן בארצות שבהן לא קיים מערך רפואי מסודר או שהמרחקים בין בתי החולים גדולים מאוד, כמו אוסטרליה.
תהליך הייצור של החומר מורכב מאוד ולכן מקור החומר שנעשה בו שימוש לרעה הוא ברכישה או בגניבה ממקורות שנעשהה בהם שימוש חוקי בחומר, בעיקר ממרכזים של ציוד רפואי ווטרינרי.

בשנים 2000-1987 נרשמו 12 מקרי מוות שבהם זוהה החומר, מהם שבעה בארצות הברית. ב- 1995 הוסיף המינהל לאכיפת (חוקי) הסמים בארה"ב (DEA) את החומר לרשימת החומרים החדשים וב-1999 הוא הוכנס לרשימת החומרים שבפיקוח, המקבילה לפקודת הסמים המסוכנים בישראל, ברשימת חומרה III.
מדינות נוספת שבהן החומר כלול בחוקי הסמים האסורים הן: אוסטרליה, בלגיה, צרפת, יוון, אירלנד ולוכסמבורג.
במרבית מדינות אירופה, בקנדה וגם בישראל החומר כלול בחוקי הפיקוח על תרופות ורעלים ולא הוכנס לרשימות החומריםם האסורים בחוק.

השפעת הקטמין על הגוף
במחקרים שנערכו במתנדבים בריאים שקיבלו קטמין במינון נמוך מהמינון המקובל להרדמה (25-100 מ"ג) נמצאו תסמינים שלל סכיזופרניה, הפרעות בתפיסה, שיבוש בערנות ובשטף הדיבור, סימני התנתקות ופגיעה בזיכרון לטווח הקצר.
במחקר אחר, שהתמקד בהשפעת הקטמין על הזיכרון, הקשב וההתנהגות, נמצא שהשימוש בקטמין יוצר פסיכוזה קצרת טווח.

במחקרים שנערכו בקרב משתמשים בנסיבות של בילוי, שבהם מדובר, בדרך כלל, באנשים שמשתמשים במקביל גם בסמים או בחומרים אחרים, נמצאו ממצאים דומים לממצאים במחקרי המעבדה: פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי, התנתקות, תסמיני סכיזופרניה וכאבים. תסמינים אלה הופיעו ביום השימוש וגם מספר ימים אחריו.

במחקר שנערך באוסטרליה בקרב 100 צרכני קטמין נרשמו דיווחים על חוויות בלתי נעימות כמו אי-יכולת לדבר, ראייה מטושטשת, חוסר קואורדינציה וחום, שגרמו להקטנת המינון שנצרך או להפסקת השימוש.
בקרב למעלה ממחצית המשתמשים הורגשה התופעה שמכונה K-hole , שמתבטאת בחוסר יכולת לנוע וכמעט שיתוק. לעתיםם הורגש מצב של "כמעט מיתה", שהתבטא בשמיעת קולות וצלצולים, ב"מסע" במהירות גבוהה דרך מנהרה חשוכה אל האור, באמונה בכך שאתה מת, בקשר טלפתי עם אלוהים, במראות עזים ובתחושות של היפרדות מהגוף. מצבים כאלה גורמים לחרדה או לפאניקה אצל חלק מהמשתמשים.

מינון נמוך של קטמין (100-25 מ"ג) יגרום מיד להשפעות פסיכודאליות. מינון גבוה יותר עלול לגרום גם להקאות, להתכווצויות ולחוסר חמצן במוח ובשרירים. מינון של גרם שלם יכול לגרום למוות.

השפעות לטווח ארוך
עד כה טרם נעשו מחקרים מבוקרים בבני אדם שבדקו את השפעת הקטמין לטווח ארוך. במחקרים שנעשו בחיות במעבדה,, נמצא הרס של תאי עצב במוח עקב שימוש חוזר בקטמין. בגלל הקשר לפנציקלידין, שפעולתו בחסימת הקולטן NMDA חזקה פי עשרה מפעולת הקטמין, ונצפו במשתמשים בו תופעות של סכיזופרניה והשפעות לטווח ארוך, חשוב לבדוק נושא זה גם בקטמין.

עם זאת, מדיווחים של משתמשי קטמין לזמן ממושך עולה כי השפעות כגון תחושת ראייה מעמיקה של האני, פלשבק והזיות, יכולות להימשך עד שנתיים מהשימוש האחרון, וכי עלולה להיווצר גם סבילות ותלות פסיכולוגית או פיזיולוגית. הסבילות והתלות עשויות להתפתח כבר אחרי שימוש חד-פעמי בחומר, במיוחד בקרב מתבגרים וצעירים.

דרכי שימוש ומשך ההשפעה
משך ההשפעה של החומר קצר בהשוואה לסמים אחרים מסוגו, וריכוזו בדם מגיע לשיא 22 דקות בממוצע מזמן ההזרקהה לשריר. מלבד ההזרקה ידוע גם שימוש בשאיפה, השיטה הנפוצה ביותר בקרב המבלים במסיבות, שבה ההשפעה הפסיכודלית מגיעה לשיאה מאוחר יותר ונמשכת שעה, ושימוש בבליעה של כדור או אבקה, שבו משך ההשפעה ארוך יותר. האפקט המהיר ביותר מושג באמצעות הזרקה לווריד וההשפעה נמשכת פחות משעה.

בגלל משך ההשפעה הקצר שיש לחומר עשויים המשתמשים לצרוך אותו כמה פעמים ברציפות (במיוחד בנסיבות של אירועי טכנו וכדומה) כדי להמשיך ולהרגיש את השפעותיו, ובכך טמון סיכון גבוה לפגיעה נוירולוגית חמורה ומתמשכת ואף סכנת חיים ממשית.

סיכונים מיוחדים
שימוש בקטמין במקביל לחומרים שמדכאים מערכות בגוף, כמו אלכוהול ותרופות מסוימות, מסוכן ביותר. לעתים החומר משווקק כשהוא מעורב באקסטזי או בחומרים אחרים, ובמקרים כאלה עשויות לגבור ההזיות וההפרעה הקוגניטיבית והדיסוציאטיבית.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: