התמכרויות ומכורים

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: אתר ׳נגמלים׳

מאת: ד”ר בת-שבע שפירא

התמכרות מוגדרת על-פי-רוב כמצב של תלות בחומרים או בפעילויות כלשהם. זוהי התנהגות כפייתית הנמשכת גם כאשר היא התמכרות ומכורים מובילה להשלכות שליליות, הרסניות לגבי המכור. בעיקר משמש המונח ‘התמכרות’ לתלות פיזית בסמים – חומרים פסיכואקטיביים, המעוררים תגובה חיובית, פיזית ונפשית. ואולם, קיימים גם סוגים שונים של התמכרות התנהגותית – לפעילויות והתנהגויות שונות (כגון הימורים, ובימינו שימוש כפייתי באינטרנט ו/או באתרים פורנוגרפיים, פדופיליים ועוד), או לחומרים שאינם בגדר סמים פסיכואקטיביים (מזון מסוגים שונים).

מעבר להבדלים בין סוגי ההתמכרויות השונים, נראה שאפשר לראות בכולם בסיס פסיכולוגי ופיזיולוגי משותף [1]. הבסיס הזה הוא הגורם המניע את תהליכי ההתמכרות השונים.

התמכרות נתפסת בדרך כלל כהתנהגות הרסנית, פוגענית, ראויה לגינוי, על סף פשע, או אפילו מובילה אל מעבר לסף. אבל הסתכלות אל מעבר לגילויים השליליים והפוגעניים, בפרט עצמו ובחברה, אפשר להבחין בכך שמכורים הם רובם ככולם אנשים פגועים, פגיעה כזו או אחרת, שלא נמצא לה מזור.

יש הרואים בהתמכרות לסוגֶיהָ ‘מחלה’, ולא סתם מחלה – אלא מחלה חשוכת-מרפא. אני סבורה שהתמכרות אינה מחלה, אלא סימפטום – או שורה של סימפטומים – למחלה, או לפצע עמוק. פצע זה כוסה בידי המתמכר בפלסטר, או בתחבושת – ההתמכרות – שעוזרת לו שלא לראות ולא לחוש את הכאב לזמן מה.

יתרה מכך – רבים בינינו, הנחשבים לאנשים נורמטיביים, ולאו דווקא למכורים, הם למעשה ‘מכורים’, מדעת או שלא מדעת. לרבים מאיתנו יש הרגלים ודפוסים חוזרים-כפייתיים, כאלה שאנחנו ‘מכורים’ להם, או מתקשים להיפרד מהם, ואלה מלווים את חיינו ומשפיעים עלינו במידה רבה.

כך, למשל, לרבים בימינו יש בעיה עם מראה גופם, עם משקלם, ורבים גם מתמכרים עקב כך לשינויים בהרגלי התזונה שלהם ולהקפדת יתר בכל הנוגע לכמויות ולסוגי המזון שהם צורכים, להליכה אובססיבית למכוני כושר או לסוגי עשיית כושר אחרים, ו/או לטיפולים קוסמטיים חודרניים וחוזרים כאלה או אחרים (כגון, מתיחת פנים, בטן, הגדלת/הקטנת חזה ועוד).

ויש התנהגויות התמכרותיות נוספות, כמו למשל, התמכרות לרגשות – לדרמות רגשיות, לזוגיות פוגענית – או ל’רציו’, להעברת כל התרחשות בחיים דרך מסננת השכל, ההיגיון, שמקבל כך שליטה בחייהם; ישנם כאלה המכורים לתשומת-לב מהסביבה, להערכה/לאהבה; וישנם כאלה המכורים לחרדותיהם או להתנהגויות כפייתיות שונות ומשונות השולטות בחייהם. השאלה היא, כמובן, מה מידת שליטתן של ה’התמכרויות’ הללו בחיי בעליהן, ובעיקר, עד כמה הן מפריעות לתפקודם.

רגישים מאוד

מהיכרות עם מכורים הנמצאים בתהליכי גמילה, נוכחתי כי רובם אנשים רגישים ופגיעים מאוד-מאוד – מי שהיו ילדים רגישים ופגיעים מאוד-מאוד, ‘חשופי עור’, שכל רטט קל בסביבתם חדר אליהם, נחרט בהם בעוצמה רבה והתבטא בתגובות חזקות עד סוערות. רוב-רובם של המכורים נותרו ‘ילדים רגישים’, בעלי אינטיליגנציה גבוהה, ולעתים קרובות יצירתיים. יחד עם זה, רבים מבין המתמכרים חווים חוסר אהבה, חוסר-ערך עצמי, תחושה של דחייה, של אי-היראות, ולעתים קרובות גם תחושת אשמה כבדה.

תחושות הפגיעוּת, חוסר האהבה, הדחייה והאשמה, הן מכאיבות מאוד. הדחף הראשוני החזק ביותר הנולד מהן הוא הדחף להימלט מהן, אל מקום מקלט מגונן, המכסה עליהן לבל תורגשנה, ומעבר לכך – המספק תחליף מענג למצוקה, ולו לזמן קצר.

מכאן ניתן להבין, שלרבות מתופעות ההתמכרות יש בעצם מוקד או בסיס אחד. יתרה מכך, מתמכרים עשויים לעבור מהתמכרות להתמכרות, ולעתים להתמכר לכמה מְמַכרים בעת ובעונה אחת.

המקורות של כל סוגי ההתמכרויות הם מקורות גנטיים-מוּלָדים, מחד גיסא, והסביבה הביתית, המשפחתית, החברתית, התרבותית, שבה גדל/ה הילד/ה, מאידך גיסא. המקורות המוּלָדים, כגון רגישות היתר (וכן הפרעות קשב, כפי שיצוין להלן), ניזונים בהמשך מרכיבים סביבתיים. כאשר הסביבה הקרובה בראשית החיים היא ‘רואה’, מקבלת, מכילה, מזינה, תומכת, הרגישות תוכל להירגע ותופנה פחות למקומות המזיקים. כאשר הסביבה אינה ‘טובה דיה’, ילד כזה ייפגע יותר, וחייו יושפעו יותר מן הפגיעה.

הפרעות קשב וריכוז והתמכרות

הפרעות קשב וריכוז, המאובחנות והמתגלות בתדירות גדלה והולכת בימינו, קשורות קשר הדוק לרגישות-היתר המאפיינת מכורים רבים, ושעליה דובר לעיל. בקרב בעלי הפרעת קשב וריכוז רבים מתגלה גם רגישות רבה, רגשית/ חושית – כך חוש הריח מחודד, גם חוש השמיעה, וכמוהם גם חושי המישוש והטעם. הרגישויות הרבות והמועצמות מלוות את חייהם של הנושאים אותן ומתבטאות ביחסיהם עם סביבתם ובינם לבין עצמם.

להפרעות קשב ולרגישויות הגדולות יש השפעות נרחבות על תחומי חיים שונים, מרכזיים, בילדות ובבגרות: על הישגים לימודיים, על קשרים חברתיים, על הישגים בעבודה ובקריירה, על יחסי זוגיות ומשפחה, ועוד.

והנה, ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות, עולה, אכן, שהפרעות קשב וריכוז מגדילות את הסיכוי להתמכרויות שונות – לחומרים, להתנהגויות התמכרותיות, וגם להימורים: מתברר שכ-30% מהמכורים לסמים ולאלכוהול סובלים מהפרעת קשב וריכוז, וכן, שסיכויו של ילד עם הפרעת קשב וריכוז להתמכר בגיל ההתבגרות או הבגרות כפול מסיכויו של ילד ללא הפרעת קשב וריכוז. יתר על כן, לילד עם הפרעת קשב וריכוז שלא טופל, סיכוי גדול פי 3.5 להתמכר, מסיכויו של ילד ללא הפרעה.

טראומה | פוסט-טראומה

עניין מרכזי נוסף שיש לתת עליו את הדעת בדיון על אודות תופעת ההתמכרות, הוא חוויית הטראומה ותוצאותיה – פוסט-טראומה. ילדים רגישים מאוד, ובעלי הפרעת קשב, נוטים להיפגע במיוחד מאירועים שונים בסביבתם, לעתים עד כדי טראומה. בהמשך חייהם, ילדים כאלה נושאים איתם לבגרותם את זכר הטראומה/ות שחוו, בנפשם ובגופם – גם אם נשכחה/ו מהם, או הודחקה/ו לגמרי מהכרתם. גם פגיעות טראומטיות בהמשך החיים, כמו בעת מלחמה או באירועי טרור, תאונות ועוד, עלולות להטביע את חותמן ולחולל את נזקיהן הקשים בנפשם ובגופם של אנשים פגיעים במיוחד, שייתכן שחוו אי פעם טראומות וכביכול החלימו מהן, או התנתקו מהן.

וכפי שאומרת זאת ג’ודית לואיס הרמן בספרה טראומה והחלמה,

“החוויה החוזרת [של הטראומה], אם בזיכרונות ובחלומות פולשניים ואם במעשים, נושאת עימה את עוצמתו הרגשית של האירוע המקורי. אימה וזעם מכים בנפגעי הטראומה בלי הרף […] המאמץ להדוף סימפטומים פולשניים, אף שמצד כוונתו הוא בעל אופי של הגנה עצמית, מחריף עוד יותר את התסמונת הפוסט-טראומטית, שכן פעמים רבות הוא מביא לידי צמצום התודעה, נסיגה ממעורבות עם הזולת וחיים מדולדלים.” (ג’ודית לואיס הרמן, טראומה והחלמה) [2]

הנטל הכבד של הפגיעות הטבועות בגוף ובנפש כפצע שלא התרפא, אם במודע ואם לאו, עלול לגרום לאנשים פגיעים במיוחד לידי ‘היזרקוּת’ ושקיעה בתהומות של התמכרות.

טיפול נפשי

רגישות היתר, הפרעות הקשב ומצבי הפוסט-טראומה הנלווים אליהן, מלֻווֹים לעיתים קרובות, כפי שכבר נאמר, בדימוי עצמי נמוך, ברגשות אשם, בחרדות ובדיכאון, ועוד תחושות של סבל קשה. פעמים רבות נדרש טיפול תרופתי כדי להקל על הסימפטומים הללו. אבל את הטיפול התרופתי מומלץ ללוות בטיפול נפשי-רגשי תומך ומחזק.

אפשר להציע למתמכרים תמיכה נפשית-רגשית משולבת, הן בשיחות, והן בעזרת אמנויות – מוסיקה, ביטוי בכתיבה, בפיסול, בציור, וכו’. הסיוע הנפשי עשוי להועיל ולהביא להפחתה ניכרת בהתמכרויות ההתנהגותיות ומהצורך בשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים.

 

[1]  Holden C (2001). “‘Behavioral’ addictions: do they exist?”. Science 294 (5544): 980-982. doi: 10.1126/ science. 294.5544.980. PMID 11691967.

[2]  ג’ודית לואיס הרמן, טראומה והחלמה, עם עובד, 2010, עמ’ 60-61.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: