השתתפות בקבוצה כמונעת נשירה מטיפול (טיפול בהתמכרויות)

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: עמותת אפשר

מאת: מאיה מלכין קלר, MSW
המרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים, רמת גן, עמותת "אפשר"
מתוך בטאון עמותת אפשר לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים

 

נשירת מכורים ממסגרות טיפוליות היא תופעה מוכרת. קיים קושי אצל מטופלים רבים  להתמיד בטיפול, להצליח בתהליך הגמילה ולהישאר נקיים מחומרים פסיכו-אקטיביים או מהתנהגות כפייתית אחרת לאורך שנים, וכל זאת עם תפקודי חיים משביעי רצון.

קידר וטייכמן (2006) מצאו כי אחוז המתמידים הגבוה יותר הוא בקרב נבדקים בקהילות הטיפוליות, אחר כך במסגרות אמבולטוריות והנמוך ביותר ביחידות אשפוזיות.
התוצאה של השקעת רוב המשאבים הזמינים בטיפולים עם רמת הצלחה נמוכה, היא בזבוז רב של אותם משאבים שהיו יכולים לסייע רבות בפיתוח תוכניות לטיפול בגישות של צמצום הנזק (פרידלנדר, 2014).
לאור אחוזי הנשירה הגבוהים, מטרת המאמר הנוכחי לבדוק האם השתתפות בקבוצה ככלי טיפולי, תורמת להישארותם של הפונים לטיפול במסגרת טיפולית אמבולטורית.

בעבודות שבדקו את השפעת ההשתתפות בקבוצה על הישרדות בטיפול נמצא, שטיפול משולב, דהיינו פסיכותרפיה אישית ופסיכותרפיה קבוצתית, מצמצם את שיעור הנשירה.
נשירה מוקדמת נדירה ביותר בטיפול משולב.
יתרה מכך, נמצא כי מטופלים אשר היו כבר תקופה ממושכת בטיפול אישי לפני כניסתם לקבוצה בהנחיית המטפל האישיי שלהם, לא נשר אפילו משתתף אחד ב-12 הפגישות הראשונות.
זה עומד כמובן, בניגוד לשיעורי הנשירה הגבוהים מטיפול קבוצתי בלי טיפול פרטני במקביל. אחת הסיבות המרכזיותת להישרדות מטופלים אלו בטיפול היא היכולת של המטפל לעבד את התכנים שעולים במהלך הטיפול הקבוצתי במהלך הטיפול הפרטני ובכך למנוע נשירה מוקדמת מהטיפול הקבוצתי (יאלום ולשץ', 2006).

להלן הסיבות הבולטות להצלחת הפעילות הקבוצתית כמונעת נשירה מטיפול

  1. תחושת שייכות ואוניברסאליות (יאלום ולשץ',2006) –
    חברי הקבוצה לא מרגישים עצמם לעתים נורמטיביים בחברה, אך בקבוצה הם מוצאים אנשים "שונים" כמותם. תחושהה זו עשויה לתת להם הרגשה שלראשונה בחייהם הם מרגישים מובנים ושייכים. היות ולרוב ההתמכרות מלווה בבושה ובהסתרה, קיימת הקלה גדולה בלחשוף אותה ולהזדהות עם שאר חברי הקבוצה.
    התמיכה הקבוצתית ותחושת השייכות גורמות לעיתים קרובות לחברים להישאר בטיפול. רנץ-שינדלר (2009) מצאה כיי רעיון התמיכה מיושם באמצעות הקבוצות הטיפוליות בקהילה. באווירה תומכת ומקבלת מעמתת הקבוצה את המטופל עם דפוסי התנהגות בעייתיים, מלמדת דפוסים חדשים ובכך מהווה סוכן לשינוי התנהגות.
    ככל שהמטופל שוהה יותר בקהילה הוא נחשף לסיפורים של אחרים הדומים לשלו, ויכול לחלוק עימם את חוויותיהם,, כוחותיהם ותקוותיהם המשותפים (מיכאל, 2007).
  2. מיקרוקוסמוס חברתי – בקבוצה מתרחש תהליך של מיקרוקוסמוס חברתי במסגרתו חברי הקבוצה משחזרים יחסים בין אישיים בתוך הקבוצה (יאלום ולשץ', 2006). תהליך זה עשוי לשחזר פתולוגיות משפחתיות ואישיות.
    באמצעות עבודת מנחי הקבוצה ושימוש בטכניקת שיקוף של חברי הקבוצה, ניתן להצביע על דפוסים פתולוגיים אלוו ולהציע חלופות.
    אחת התיאוריות המרכזיות בטיפול במכורים, תיאוריית יחסי האובייקט (Kohut, 1971), מתארת את הפגיעה ביחסיי אובייקט מוקדמים כתנאי מבשיל להתמכרות (מיכאל, 2007). לרוב אותם מכורים, נפגעי יחסי אובייקט מוקדמים, יחליפו את האובייקט המטפל בסם או התנהגות ממכרת. ניתן לתאר החלפה זאת על פי התיאוריה של וויניקוט שלמעשה הסם או הבקבוק משמש כ"חפץ מעבר" (וויניקוט, 1995).
    במסגרת טיפול במכור, היחסים הטיפוליים עשויים לשפר את יחסי האובייקט (קידר וטייכמן, 2006). קבוצה טיפוליתת עשויה לשמש כתיקון ליחסי אובייקט לקויים אשר משמשת כדמי למשפחה. שם ניתן לעשות תיקון ולשפר את יחסי האובייקט במסגרת המשפחה המדומה (רנץ-שינדלר, 2009).
  3. מערכת תמיכה במשבר – גם כאשר המטופל עומד לנשור מטיפול בין אם זה מחוסר מוטיבציה לטיפול או "נפילה" חזרה להתמכרות, נעשה חיזור אחרי המטופל, לא רק על ידי המטפל הפרטני, אלא גם על ידי מנחי הקבוצה וגם על ידי חברי הקבוצה. לעיתים קרובות חברי קבוצה מחליפים מספרי טלפונים ודואגים להתקשר כאשר מטופל נעדר מהפגישות הקבוצתיות.
    כיום נעשה גם שימוש באפליקציית "וואטסאפ" וחברי הקבוצה נוהגים להקים קבוצה באפליקציה ולהתעדכן לגביי החברים החסרים.
  4. קבלת כלים להתמודדות עם הגמילה וההחלמה – כניסה לטיפול במסגרת אמבולטורית דורשת מהמטופל לשנות הרבה מאורחות חייו ודפוסי חשיבה והתנהגות. למשל, המטפל מסביר לו מדוע כדאי לו להפסיק להשתמש בסמים, אלכוהול, הימורים וכו'.
    ללא הסם או הבקבוק, המטופל עשוי להתמודד עם תחושות ורגשות שקשה לו להכיל בדומה אולי לבית שבו גדל. הואא עשוי להרגיש "ערום" ובודד בעולם החדש שדורש ממנו הרבה התמודדויות ללא ההגנה או המסיכות שהוא רגיל להתכסות בהן.
    קבוצה טיפולית עשויה להוות תחליף למשפחה מלוכדת ומכילה ולתת למטופל תחושה שיש לו משאבים פנימיים ולתת לוו תחושת שליטה עצמית ותחושת קוהרנטיות (רנץ-שינדלר, 2009).
    במהלך תהליך קבוצתי, חברי הקבוצה פותחים לעיתים קרובות חומרים אנליטיים שלא תמיד עולים בטיפול הפרטני.. התמודדות עם חומרים אלו מפתחת אצל המטופל תחושת מסוגלות להתמודד עם מצבי חיים שונים.
    מכורים סובלים מקשיים ביחסים, הנובעים מן השימוש בחומרים הממכרים. יש להם קשיים בין אישיים המקשים אתת השמירה על הניקיון. יש ראיות רבות לכך שטיפול קבוצתי יכול למלא תפקיד חשוב בהחלמתם של אלכוהוליסטים באמצעות למידת כישורי התמודדות המחזקים את היכולת לשמור על פיכחון ואת העמידה בפני נפילות חזרה להתמכרות.
    קבוצות, במיוחד קבוצות 12 צעדים מעניקות תמיכה עצומה לאנשים המתמודדים עם התמכרויות (יאלום ולשץ',20066).
  5. הפגת תחושת בדידות – ידוע שמטופלים נשואים או בזוגיות מתמידים יותר בטיפול. נמצא שהמטופלים המתמידים, בעיקר הנשואים מביניהם, ניחנו באישיות מגובשת יותר מאשר הנושרים (קידר וטייכמן, 2006).
    קבוצה טיפולית או קבוצה לעזרה עצמית עשויה לעזור להפיג את הבדידות ולעזור הן למטופלים בזוגיות ומשפחה והןן למטופלים רווקים, גרושים או אלמנים. המטופלים מכירים חברים חדשים בעלי מאפיין משותף- רצון בחיים נקיים מחומרים פסיכו אקטיביים או מהתנהגות מזיקה אשר מתמודדים יום יום עם הקשיים הכרוכים בכך.

 

לסיכום,
במאמר זה בחנתי את חשיבות ההשתתפות בקבוצה כדרך למניעת נשירה של מטופלים מכורים מטיפול. המלצתי היא לבססס קשר פרטני עם מטופל ולאחר שקשר זה מבוסס, להפנותו לקבוצה טיפולית או קבוצת עזרה עצמית כמו ה-AA.
הקבוצה עשויה להוות תחליף למשפחה הפתולוגית או למשפחת המוצא, ולתת תחושת שייכות, הזדמנות להכיר חבריםם חדשים ולרכוש דרכי התמודדות חדשים עם רגשות ומצבים קשים.
קבוצה עשויה לפתוח תכנים טיפוליים חדשים אצל המטופל, ולתת חומר לעבודה הן לטיפול האישי והן לטיפול הקבוצתי.
באופן זה עובדים יותר לעומק על תכנים אלו בטיפול ומאפשרים למטופל לעבד מצבי חיים שונים ולהסתגל למציאות החיצוניתת על הצד הטוב ביותר ללא חומרים ממכרים או התנהגות כפייתית.

 

מקורות

  1. ויניקוט, ד.ו.(1995). אובייקטים של מעבר ותופעות מעבר. בתוך: משחק ומציאות, תל – אביב: עם עובד. (עמ' 35-46).
  2. יאלום ולשץ', (2006). טיפול קבוצתי : תאוריה ומעשה. הוצאת כינרת זמורה ביתן, דביר, תל אביב.
  3. מיכאל, א'. (2007). התמכרות והחלמה: סוגיות נבחרות בטיפול במתמכרים. הוצאת אח.
  4. פרידלנדר, י' (2014). גורמי סיכון וסיבות לעזיבת תכנית גמילה באשפוזית. חיבור זה מהווה חלק מהדרישות ללימודים להשלמת תזה לאחר סיום תואר שני. אוניברסיטת בן גוריון בנגב: באר שבע.
  5. קידר, ת. טייכמן, מ. (2006) יחסי אובייקט ודפוסי תקשורת אצל מכורים לחומרים פסיכואקטיביים: השלכות על התמדה ונשירה מטיפול – מחקר אורך. מפגש לעבודה חינוכית–סוציאלית, 145-171 ,24.
  6. רנץ-שינדלר, ר. (2009). מנבאי נשירה מטיפול בקרב מכורים בקהילות לנפגעי סמים: השוואה בין ילידי הארץ לילידי חבר העמים. חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה". אוניברסיטת בר אילן: רמת גן.
  7. Kohut, H. (1971). The analysis of the self. New York: International press.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: