ההתמודדות עם החרדה: אויב או בעל ברית?

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: אתר ׳נגמלים׳

מאת: עילי קרלן, פסיכולוג קליני ומטפל מיני מוסמך

חרדה – המילה עצמה מעלה אצלנו תחושות של חוסר ודאות, אי נוחות, חוסר אונים, ואף אימה.

במינון יתר, החרדה היא בעלת כוח הרסני בחיינו, החל מהפרעות יומיומיות כגון דאגה, מתח, כאבי ראש והפרעות שינה, וכלה בהפרעות חרדה אמיתיות כגון התקפי פאניקה, חרדה חברתית, ופוביות. בטווח הארוך, החרדה יתרה עלולה להגביל את הפוטנציאל שלנו ולהזיק למערכות יחסינו.

למרות הפוטנציאל ההרסני שלה, החרדה אמורה להניע אותנו לממש שאיפותינו, להימנע איומים, ולהכין אותנו להתמודדות עם אירועים קשים או מאתגרים.

אנו עלולים, לדוגמא, לחוש חרדה סביב הופעה בפני קהל, עימות עם חבר או קולגה, או קבלת תוצאותיה של בדיקה רפואית. ייתכן גם שנדאג שמשהו שאנו רוצים או חושקים בו לא יתממש: תפקיד שאנו רוצים לזכות בו, או מבחן שאנו רוצים לעבור.

במינון ובתזמון מתאים, החרדה יכולה להיות נכס משמעותי. חישבו לדוגמא על ראיונות עבודה. הם גורמים לרובנו לחרדה, כיוון שכל כך הרבה תלוי בתוצאתם: פרנסה, סטאטוס, והערכה עצמית. חרדה מוגברת לפני ראיון תגרום לנו להיות מודאגים ועצבניים עד כדי הפרעות בשינה. כך גם במהלך הראיון, אנו נהיה מתוחים, נוקשים, חסרי בטחון, ובקיצור – לא במיטבנו. לעומת זאת, אם לא נחוש חרדה כלל, אולי לא נתכונן כראוי, ולא נראה מספיק עניין והתלהבות במהלך הראיון. במצבים כאלה, אנו מתפקדים אופטימאלית ברמה בינונית של חרדה, הגורמת לנו להיות מוכנים ונוכחים, אך לא מוצפים בתחושות של פחד.

החרדה משפיעה לא רק על התמודדותינו עם סיטואציה ספציפית כמו ראיון עבודה, אלא יכולה לעצב גם את אישיותנו.

בילדותינו המוקדמת אנו מפתחים דרכים שונות להתמודדות עם חרדה הכוללות הימנעות ממצבים מאיימים, והדחקת או הכחשת תחושות חרדתיות. ניקח לדוגמא בחור צעיר, נקרא לו עוז, שחווה חרדה סביב תחושות של חולשה או היתפסות כפגיע. במהלך השנים, הוא מפתח שריון רגשי על מנת להגן על עצמו: הוא נמנע ממצבים בהם הוא עלול להיתקל בקושי או להסתכן בכשלון, וכך הוא לעולם אינו ממלא את הפוטנציאל הגלום שבו. באופן דומה הוא מתרחק מאינטימיות כדי להימנע מדחייה. הוא מחזיק התמודדות עצמית כערך עליון, ולכן נמנע מלחפש תמיכה מאחרים. במרוצת הזמן, מסתבר שהוא שילם מחיר כבד: ההגנות שלו שמרו עליו באופן כה מוחלט, שהוא הפך למקובע רגשית ומנותק מאחרים. לעיתים עולה הדחף ליצור קשר יותר אמיתי עם אחרים, או לצאת ממרחב הנוחות, אך שנים של הימנעות חיזקו את פחדיו וחוסר-בטחונו יתר על המידה. כמו עוז, כאשר אנו מנסים להכחיש, להדחיק, או להימנע מחרדה, היא רק מתחזקת והופכת למפחידה עוד יותר. עם כל מפגש, האיום גדל, ואנו מרגישים יותר חלשים וחסרי אונים.

חרדה והתמכרות לעיתים הולכות יד ביד.

אכילת יתר, הימורים, מין קומפולסיבי, ושימוש בסמים ואלכוהול, יכולים כולם להוות דרך להימנע מרגשות כואבים ומצוקה פנימית. אולם כאשר ההשפעה המרגיעה, המכהה, או המרגשת חולפת, החרדה והמצוקה ישובו ביתר שאת. משך הזמן, האדם המכור מתרגל להתמודדות דרך ה”היי”, ומאבד את הביטחון ביכולתו להתמודד עם רגשותיו בלעדיו. למעשה, אחד האתגרים הקשים בגמילה הוא תהליך חוויית הרגשות שעד כה האדם המכור נמנע מהן, ולמידת דרכי התמודדות עימם, בלי “עזרת” הגורם הממכר.

לניסיון להילחם בחרדה ולהימנעות ממנה יש דבר אחד במשותף: שתי הגישות מתייחסות לחרדה כאל אויב שיש לפחד ממנו.

באופן פרדוקסאלי, אנו צריכים שינוי מוחלט בפרספקטיבה על מנת שהחרדה תחדל לשלוט בנו – אנו צריכים להכיר בחרדה כשיקוף של תקוותינו ופחדינו, ולהכיר בה כבעל ברית פוטנציאלי.

גישה זו נראית מנוגדת לאינטואיציה ודורשת שנאפשר לחרדה לצוף אל פני השטח מבלי שנתכווץ רפלקסיבית שוב מתוך פחד או מבלי שנמהר לחזור ולתפוס שליטה באופן הגנתי. כאשר אנו מאפשרים לעצמנו לחוות את החרדה ולהתמודד עם התחושות הפיזיות והרגשיות המלוות אותה, אנו מתחזקים משך הזמן וביטחוננו גובר, תוך שעוצמת החרדה פוחתת. לתחושות של חרדה מתלוות מחשבות חרדתיות שנוטות להיות מוטעות, מוגזמות, ואף מעוותות. מאחורי כל מחשבה חרדתית עומדת אמונה לגבי עצמנו, אחרים, והעולם. לדוגמא, מאחורי המחשבה “אם אפסיק לדאוג, משהו רע יקרה”, עומדת האמונה ש”העולם הוא מסוכן ולכן עלי לשמור על שליטה”; מאחורי המחשבה “אם אתעמת איתו, הוא יעזוב אותי”, עומדת האמונה ש”כעס יהרוס מערכת יחסים”. אמונות אלו משקפות את השקפת עולמנו הבלתי-מודעת ומזינות את מחשבותינו ואת הדיאלוג הפנימי שלנו. כאשר אנו מגיעים למקור של המחשבה החרדתית, אנו יכולים לזהות את האמונה שעומדת מאחוריה, ולבחון האם חשיבתנו מציאותית, מסתגלת, או מטיבה עימנו.

אז כיצד ידידנו עוז ילמד להשלים עם חרדתו? הניסיונות הבלתי-מודעים שלו להימנע ולהדחיק רגשות של פגיעות עלולים בסופו של דבר להובילו למצב של נבואה המגשימה את עצמה: החרדה שלו עלולה להציף אותו בצורה של התקפי פאניקה פתאומיים הדוחפים אותו לפנות לעזרה מקצועית. אם הוא יקבל תמיכה מאחרים, יאפשר לעצמו לחוות את פגיעותו ואת פחדיו, ויתרגל פתיחות עם סובביו, הוא יכול יהיה לשלב חלקים ממנו שבעבר התכחש אליהם, בתוך אישיותו. כאשר המשבר יעבור, עוז יכול יהיה לפתח חוסן אמיתי הכולל קבלה של חולשותיו והיכולת ללמוד מקושי וכשלון. הוא יכול יהיה לראות את החיים כזירה לתרגול, ולא כסדרה של מבחנים הקובעים הצלחה או כשלון מוחלטים.

הפילוסוף הדני קירקגארד אמר פעם שאדם נבון הופך את חרדה למורתו.

החרדה מראה לנו איפה אנו תקועים בחיינו ויכולים לצמוח. ניתן ללמוד רבות דרך הבנת חרדתנו: ממה החרדה מזמינה אותך לפחד? אובדן שליטה? אובדן הערכה עצמית? פחד מכישלון? דחייה? ממה גורמת לך החרדה להימנע ואולי לפספס? אילו מיומנויות ונקודות חוזק גורמת לך החרדה לתרגל ולפתח? ייתכן שמשך הזמן החרדה תלמד אותך להיות יותר אסרטיבי/ת, או לקבל את העובדה שיש לך חולשות, או תאפשר לך לחלוק יותר עם האנשים שאת/ה אוהבים ולהיות פגיע/ה איתם. החרדה היא חלק בלתי נפרד מהצמיחה. מטרתנו לא צריכה להיות להיפטר מהחרדה, אלא ללמוד לחיות איתה ולאפשר לה להיות בעלת בריתנו ומורתנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: