דרך הנפרדות – המכור ומשפחתו

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: אמיר תשבי

דרך הנפרדות

מאת: אמיר תשבי וסופיה שווידזה

 

משפחות רבות של מכורים עדים להרס עצמי מתמשך וכואב של יקיריהם. כאשר נמצאים במערכת יחסים עם אדם שהוא מכור, זה כמעט בלתי אפשרי לא להיות מושפע ממעשיו. לרוב, לוקח למשפחות חודשים ואף שנים למצוא טקטיקות ודרכי התמודדות מתאימות.

מערכת היחסים הינה מורכבת ויש לה מראות רבות:

בחלק מהמקרים, אנו שומעים בני משפחה אומרים: "מה אני צריך להגיד לו?" "איך אני יגרום לו להפסיק?". הם חשים אחריות רבה למעשיו של המכור ומנסים לקחת שליטה, הם חשים כי במידה ויעשו את הדבר הנכון בזמן הנכון, אז הדברים יראו אחרת. רגש דומיננטי שהם מתמודדים איתו הינו אשמה.

אשמה כוזבת זאת נגרמת מלקיחת שליטה ואחריות על מצבים מסוכנים, אשר המכור נמצא בהם, ועל פעילויות מסכנות והרסניות שהוא מבצע. בני משפחה לוקחים על עצמם, באופן מודע או לא מודע, תפקיד של "מציל".

"אם רק אוכל להתנהג אתו אחרת, לעשות אחרת, לעשות במקומו ולעזור לו, אז אוכל להציל אותו מגיהינום של ההתמכרות שלו!" אנו שומעים המון משפטים מסוג זה ובדרך כלל ציפייה שנשמעת במשפט זה נשברת במפגש עם המציאות.. לאחר אין ספור ציפיות אשר הסתיימו באכזבה, הוכחנו לעצמנו שזה לא באמת עובד ועם זאת אנו ממשיכים לצפות.

במקרים אחרים בני משפחה מרגישים כעס וטינה כלפי המכור – "למה הוא עושה לי את זה?", "אם הוא באמת אוהב אותי, אז הוא יפסיק". או " אני אפעיל עליו לחץ וסנקציות והוא יפסיק להשתמש". כאן אנו רואים את בן המשפחה לוקח על עצמוו את תפקיד ה"קורבן" או "רודף".

בשני המקרים המתוארים אנו נמצא את בן השפחה שם עצמו במרכז העניינים וחושב שיש לו את השליטה לשנות או שלמענו ייעשה השינוי. דרך זו הינה הרסנית ומובילה למערכת יחסים מתישה ומזיקה, אשר לא מובילה לשינוי. חשוב לציין, שישנם מקרים בודדים ששינוי אכן מושג דרך דינאמיקות הללו- המכור מפסיק להשתמש לתקופה כל שהיא. שינוי זה הוא לא שינוי לטווח ארוך, הוא לא עומד במבחנים של המציאות ושל הזמן מפני שמונע דרך מוטיבציה חיצונית (עונש או שכר). סנקציה חברתית או משפחית, תגמול עבור התנהגות ראויה נלוות להפסקת השימוש, תוצאה חמורה של התנהגותו של המכור- כל אלה אכן יכולים להוביל לשינוי, אך שינוי זה הוא אשלייתי לחלוטין, לא עמיד וגורם לבעיה המקורית, ל"תמנון" של ההתמכרות, להצמיח זרועות חדשות ולתקוף בעוצמות אדירות גם את המכור, וגם את משפחתו.

 

כמו כן, בן המשפחה מרגיש שתחושת רווחה תגיע רק במידה ו"הבעיה" תיפתר ולא מצליח לראות מעבר לכך. במקרים כאלו אנו נהייה עדים להתנהגויות ועמדות שאינן מקדמות מצדם של בני משפה כגון:

  • הקטנת הבעיה
  • הכחשת הבעיה
  • הימנעות מלדבר על כך
  • להיות בהזדהות מלאה עם המכור
  • לתת פרס על כך שיפסיקו
  • לאיים ולשים גבולות ולא לעמוד בהם

כדי להשיג תוצאות רצויות- הפסקת שימוש בחומר משנה תודעה ומצב הרוח או התנהגות מזיקה. על המכור להגיע למקורות של מוטיבציה פנימית, רצון עמוק להציל את עצמו.

השאלה שנשאלת היא – אם כך, מה צריך לעשות כדי לצאת מהסבך?

ניתן לתאר זאת במילה אחת – "נפרדות". רבים מבני המשפחה פוחדים ממושג זה אשר מתכתב להם עם תחושת נטישה, בריחה וכו', אך אין זו הכוונה בנפרדות.

משמעותה היא ההבנה שאין ביכולתנו לשנות את המצב הקיים, את מחשבותיו והתנהגותו של המכור – אך יש לנו אחריות על מחשבות, רגשות, פעולות ומניעים של עצמנו. יש לנו אחריות על מה אנו עושים וממה אנו נמנעים.

אם נתבונן פנימה ונאפשר לעצמנו לראות, בכנות רבה, מה באמת קורה בתוכנו אז, יכול להיות, שנגלה שאנו גם כן מכורים. כשם שהמכור מסרב להיפרד מהסם שלו כך אנו, לעתים הקרובות, מפחדים ליצור נפרדות מהמכור-לשחרר שליטה הכוזבת שלנו במחשבות, רגשות ופעולות של המכור. מצב זה הינו מצב רגשי ותודעתי, דרכו בן המשפחה לומד מהיכן הוא חושב, מרגיש פועל.

דרך זו דורשת כנות רבה ואומץ להסתכל על המצב כפי שהוא ולא כפי שאמור להיות או שאנו רוצים שיראה. זאת היא דרך חיים חדשה עבורנו, להעביר את המוקד פנימה, לתוכנו. לפתח יכולת להיות עם בן או קרוב משפחה שהינו מכור ולקבל את העובדה שאין ביכולתי להפסיק את הסבל שלו, רק להיות לצידו, אך לא במקומו! להגיע להבנה עמוקה שאני הבעיה והפתרון רק של עצמי. אפשרות להסתכל על חיי ולהבין למה אני זקוק, עם מה אני יכול להתמודד, מהם הגבולות שלי. את מה אני מוכן לקבל ואת מה לא. בכל התהליך הזה עלי להרגיש ולדעת שאני פועל מתוך אהבה וכנות.

אין כאן פתרון מהיר "אינסטנט", יחד עם זאת, יש כאן המון תקווה להחלמה המשותפת. באופן פרדוקסלי, ברוב המקרים, באמצעות האי עשיה כלפי אחר, אנו מגיעים לשינוי הכי עמוק ואמיתי בעצמנו ובאדם האהוב- המכור.

אחד מדרכי ההתמודדות המועילות ביותר הינה קבוצה טיפולית לבני וקרובי משפחה שלאנשים המתמודדים עם התמכרויות. השתתפות בקבוצה מסוג זה מאפשרת להיות בסביבה שמקדמת החלמה. קבוצה משמשת כמקום מוגן ובטוח בו ניתן לחשוף את הדברים, להוציא אותם מהחשיכה אל האור. כך בהתבוננות משותפת ניתן למצוא שפיות, הבנה, אמפתיה, חיבור ואהבה.

 

 

אמיר תשבי וסופיה שווידזה – (לחצו על השם ע״מ להכנס לפרופיל האישי)

מטפלים בתחום ההתמכרויות ומנחיי קבוצות לבני וקרובי משפחה של מכורים

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: