משל ארבעת הנרות

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: אתר ׳נגמלים׳

ארבעה נרות דלקו בשקט בתוך חדר.


אמר הנר הראשון:
“אני השלום. ברם אין מי לעזור לי להישאר דולק ולכן להבתי תיכבה”. ואכן נכבה הנר.

אמר הנר השני: “אני האמונה. ברם אני חש שאין צורך בי ואורי לשווא”. בניצוץ אחרון הנר נכבה.

אמר הנר השלישי: “אני האהבה. אולם אין בי כוח להמשיך להאיר את העולם מסביבי. בני האדם דוחים אותי באופן מתמיד. הם חדלים לאהוב אף את אלה הקרובים להם ביותר…” הנר נכבה בשקט.

ברגע זה, נכנס לחדר ילד ושאל למה נכבו הנרות לפני שנשרפו עד הסוף. בשעה שגילה את התשובה לשאלתו פרץ בבכי מר.

אז נשמע הקול האוהב של הנר הרביעי: “אל תירא, אהובי. כל עוד שאני דולק האחרים יוכלו להידלק שוב על מנת להאיר את החושך כי שמי התקווה!

 

הילד חדל מלבכות ולקח בידו את נר התקווה והדליק את שלושת האחרים.

אל תכבה את אור התקווה בתוכך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: