דרקון – אין דבר כזה

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: אתר ׳נגמלים׳

מאת: דפנה שושני

אני בוחרת לשתף אתכם בסיפור ילדים – שבהחלט יש בו מסר המתאים לכל גיל. "דרקון – אין דבר כזה" מאת ג'ק קנט.
הסיפור מספר על ילד בשם בילי, שיום אחד הופתע לגלות בחדרו דרקון קטן.
בילי מספר זאת לאימו אך היא מצידה מבטלת את דבריו וקובעת
"דרקון – אין דבר כזה"…
הסיפור ממשיך כאשר הדרקון נמצא ליד בילי במהלך היום, מנסה להסב את תשומת ליבו – אך בלית ברירה בילי מתעלם ממנו וכך גם האם. לאט לאט הדרקון גדל וגדל, מפריע ותופס מקום בבית…עד שכבר לא ניתן להתכחש לו…
כשבילי עומד על כך שהדרקון קיים, ומלטף את ראשו, חוזר הדרקון למימדיו הקטנים.
אז גם האם מכירה בו: "דרקונים כאלה לא אכפת לי, למה היה צריך לגדול כל-כך  ?"
ובילי עונה לה: "אני לא יודע, אבל נדמה לי שהוא פשוט רצה שישימו לב אליו…"

לכולנו ישנן דאגות מדי פעם, ואנו יכולים לבחור אם לשמור אותן לעצמנו ולחכות שיחלפו או לעשות פעולות שיקדמו את פתרונן.

נוכל לבחון עם עצמנו את הדרכים בהן אנו בוחרים להתמודד עם דאגות או קשיים. באילו מצבים אנחנו בוחרים להתעלם מבעיות ומדאגות המטרידות אותנו, מה משתק אותנו, ועם מה זה מפגיש אותנו (חשש, חרדה, בושה…)
אילו דברים אנחנו רואים אך אחרים לא, ומה עובר על ילד כבילי כאשר מתעלמים ממה שהוא מצליח לראות…

חשוב לדבר על הבעיות ולשתף בדאגות – מתוך ההבנה שהדברים לא יחלפו מעצמם אם נתעלם מהם. נהפוך הוא, ככל שנתעלם מהם רוב הסיכויים שהם ילכו ויגדלו למימדים קשים יותר. הטיפול בבעיה עלול אז להיות מורכב יותר מזה שהיה אילו הכרנו בבעיה כבר בראשית התפתחותה.
ובהקשר להתמכרות – האדם המכור לא חייב לדעתי להגיע "לתחתית" על מנת להצליח בשינוי – ככל שנקדים לטפלל בהתמכרות יהיה קל יותר לשקם את התחומים אשר לא נפגעו עד יסוד.

מכורים פעמים רבות משתמשים במנגנוני הגנה על מנת לא לראות את המציאות כפי שהיא, לא להכיר במסלול הלא בטוח והמסוכן בו הם צועדים, המוליך אותם בדרך הרסנית. מכחישים את הבעיה ולא מודים בה. אם בניסיונם להקטין את חומרתת ההתמכרות או אם בהתעלמותם מהסימנים המאותתים על תהליך לקראת מעידה.

גם הדינאמיקה אשר מתרחשת בקרב משפחות של מכורים עלולה להיות פעמים רבות לא אמיתית. הורים או בני/בנות זוג המתעלמים מהבעיה עוד מראשיתה, מעמידים פנים שהכל תקין ולמעשה מאפשרים להתמכרות להמשיך להתקיים. הילדד ולימים גם המבוגר, לומד לרצות, לעטות על פניו מסכה, לא לבטא את הצרכים והרגשות האמיתיים שלו.

קרוב לודאי שהרצון האמיתי של המכור או של משפחתו הוא להגיע לחיים בריאים, טובים ומספקים,
 אך ללא הכלים המתאימים והמודעות  יהיה קשה להגיע לכך לבד. לפיכך קיים הצורך בהתערבות טיפולית.

מטרת הטיפול
היא להאיר דברים, להעלותם למודעות וללמוד דרכים יעילות יותר כדי להתמודד עם הבעיה.

כמו הדרקון בסיפור – כך גם הבעיה נוכחת ומורגשת, חיה  וקיימת, ותופסת מקום מרכזי בחיי המשפחה – ורק כאשר מישהו יתחיל להתייחס אליה ולגעת בה, ניתן יהיה להבין כיצד לטפל בה וללמוד לחיות איתה בשלום…

ולסיום נותר לי לאחל לכולנו להיות אמיצים, לשים לב לדרקונים הקטנים שבחיינו, ולזכור ללטף אותם…

בהצלחה בתהליך,
דפנה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: