סוגי סמים – קוקאין או קראק

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: אתר ׳נגמלים׳

מתוך: אתר הרשות הלאומית למניעת סמים ואלכוהול


קוקאין או קראק – התלבטות משכרת וממכרת

עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על כך שקוקאין בצורתו המקורית, כלומר, עלי צמח הקוקה
(Erythroxylon coca) היה ידוע ונמצא בשימוש
  בדרום אמריקה לפני שנים רבות. הצמח גדל האזור האנדים ביבשת זו.

האינדיאנים משבטי האינקה התייחסו אליו ביראת כבוד, השתמשו בו בעיקר לצרכים פולחניים, והוא ניתן רק ליחידי סגולה – כוהני דת וראשי שבטים. שימוש יום-יומי בעלי הקוקה נחשב כחילול הקודש והיה כרוך בעונש. ראשוני הספרדים והפורטוגזים שהגיעו לדרום אמריקה, אמריגו וספוצ'י וגרסילסו דה לה וגה דיווחו על שימוש בסם. עד מהרה התברר לאירופאים הכובשים שסם זה מונע תחושת רעב, ועל כן השתמשו בו כדי להגביר את כושר העבודה והסבילות של העבדים האינדיאנים.

הקושי באקלום הצמח באירופה הגביל מאוד את תפוצתו במשך מאות שנים. ואולם, בשנת 1859 בודד הקוקאין מתוך עלי הקוקה ותוך שנים ספורות הוא עמד במרכז ההתעניינות הרפואית בעקבות השפעתו החריפה על ההתנהגות, פעילות הלב ומערכת העצבים.

מסתבר שאפילו זיגמונד פרויד הגדול טעה קשות, כאשר כרופא צעיר הוא דיווח אודות תכונותיו "המפליאות" של הסם; עד מהרה עמד גם הוא על טעותו המרה.

רכיבים, תפוצה ושימוש

קוקאין משתייך לקבוצת סמים הנקראים פסיכו-סטימולנטים (מעוררים). השימוש בסם נעשה באופנים שונים.  

בדרום אמריקה נהוג עד היום ללעוס את עלי הצמח. החומר הנקי, הקוקאין, המופק מעלי הצמח ומופץ כאבקה, נצרך בשיטות שונות. אחת הסיבות להתפשטות השימוש בקוקאין בשלושת העשורים האחרונים היא הופעתו של הקראק. את הקראק מייצרים מקוקאין, ושלא כמו הקוקאין, ניתן לעשן אותו.

הוא מתנדף בקלות בזמן החימום הנוצר בתהליך העישון ומגיע במהירות למוח, דרך הריאות וכלי הדם. הקצב המהיר של חדירת הסם למוח מהווה תמריץ המעודד ומגביר את הרצון לצרוך את הסם שוב ושוב. כלומר, לגורם המהירות יש משמעות מכרעת באשר לאופיו של הסם ולהשפעתו הממכרת.

השפעות הקוקאין

השפעתו יוצאת הדופן של הקוקאין נובעת מכך שלמעשה הוא פועל כשניים ואולי אף כשלושה חומרים, כלומר הוא משפיע בו בזמן בכיוונים שונים כאשר סוג ההשפעה תלוי במשתמש, בתנאי השימוש, בתדירות השימוש ובסוג החומר:

  • קוקאין גורם ל"הרגשה טובה" (אופוריה- euphoria) ובזאת הוא דומה לסמים אחרים;
  • קוקאין הינו חומר מעורר, משחרר וממריץ מבחינה גופנית ונפשית. כתוצאה מהפעילות הפיזית המוגברת, קוקאין מעודד וממריץ את המשתמש לוותר על הכול, כולל מזון, שתייה ושאר פעילויות הכרחיות, כדי לחזור אל הסם ואל אותה הרגשה טובה;
  • קוקאין גורם לכיווץ ולהיצרות של כלי הדם והוא פעיל מאוד כסם הגורם להרדמה מקומית. תכונה אחרונה זו חשובה ביותר מכיוון שהיא כנראה אחראית להשפעתו הרעילה של הסם, ולאותם מקרים שבהם הוא גורם להפסקת פעולת הלב ולמוות.

פגיעה בפעילות המוח וההתנהגות – אז מה הפאניקה?

לקוקאין יש השפעה מהירה אך גם ארוכת טווח על פעילות המוח ועל התנהגותו של המשתמש.
תוך דקות מעטות מתחילת השימוש ממריץ הקוקאין את הפעילות המוטורית (תנועה) והנפשית, מדכא את תחושת הרעב והצמא, מעלה את צריכת הסוכר באזורים מסוימים במוח, משרה הרגשת התעלות (אופוריה) ותחושה של יכולת פיזית מוגברת.
הגברת הפעילות המוטורית והנפשית נובעת משינויים כימיים שגורם הסם באזורים מסוימים במוח, בעיקר במערכת האחראיתת על ייצור ותפקוד החומר הקרוי דופאמין (חומר כימי הנמצא במוח ותפקידו להעביר מסרים מתא אחד למשנהו באזורים מסוימים של המוח, עבור התפקודים שעליהם אחראים אזורי מוח אלה).
מגוון התגובות וההשפעות הללו הן קצרות טווח ואצל המשתמש נוצר צורך עז לחזור ולהשתמש בסם כדי לחוות אותן שנית.. כלומר, השימוש בסם יוצר מוטיבציה לשימוש חוזר. משתמשים בקוקאין נוטים בדרך כלל להגדיל בהדרגה את המנה שהם צורכים. הגדלת המנה מגבירה את עוצמתן של התופעות וההשפעות של הקוקאין שהזכרנו וגורמת לשורה שלמה של תופעות נוספות ביניהן: חוסר בהירות מחשבתית, חרדה ופאניקה.
פגיעת התופעות מחמירה ככל שגדלה המנה הנצרכת. במקרים קיצוניים יכול הקוקאין לגרום להתכווצויות, התקפי לב ואףף למוות.

התמכרות – כן או לא?

אופן ותדירות השימוש בסם מהווים גורם מכריע בהתפתחותם של רגישות יתר, סבילות לסם ו/או תלות.
מחקרים שנעשו בתנאי מעבדה מצאו שצריכת קוקאין במנות קבועות ובתדירות קבועה יוצרת רגישות יתר לחומר ולחלק מןן התופעות הנובעות מן השימוש בו. לדוגמה, הגברת הפעילות המוטורית והנפשית הקשורה, כפי שהזכרנו, לשינויים כימיים במוח בעיקר במערכת האחראית על ייצור הדופאמין.

כמו כן נמצא כי כאשר המשתמשים צורכים קוקאין באופן רציף או בתדירות גבוהה, מתפתחת סבילות לסם, "ההרגשה הטובה" (אופוריה) הולכת ונעלמת בעוד שתחושות אי השקט, החרדה, הדיכאון, הפאניקה והפאראנויה הולכות וגוברות. כיום מקובל להניח שחלק מתופעות אלה נובע משינויים הנגרמים בפעילותו של חומר הקרוי סרוטונין (חומר כימי הפועל במוח בדומה לדופאמין) ובנירו-פפטידים מסוימים (שרשרת מחלבונים הנמצאים במערכת העצבים ומשפיעים על המוח) שבהם התגלו שינויים ארוכי טווח (עד שישה שבועות). לנירו-פפטידים יש תפקיד מכריע בקביעת רמות הדיכאון, החרדה והפאניקה אצל המשתמש.

בראשית המחקר נדמה היה שקוקאין אינו גורם לתלות ואינו ממכר, משום שסימני הגמילה, בעקבות הפסקת השימוש בו, חלשים במידה ניכרת לעומת סימני הגמילה החריפים של הרואין או סמים אחרים. ואולם, כיום אין ספק, שבעקבות הפסקת השימוש בקוקאין חלים שינויים ברורים בהתנהגות המשתמש כגון תחושת נמנמת, חוסר שקט, חרדה, דיכאון, וירידה בפעילות הגופנית. צרכני קוקאין בשלבי גמילה מעידים על כך שההתמכרות לסם השפיעה על התנהגותם מספר שבועות, ואפילו חודשים, לאחר הפסקת השימוש בו. במקרים רבים דווחו התפרצויות היסטריות ופסיכוטיות, או התקפי חרדה, דיכאון ופאניקה.

זהירות – דום לב

בתחום זה ניתן לומר שאין חדש תחת השמש. כבר בכרך הראשון של העיתון הרפואי החשוב "לנצט" (משנת 1911) פורסם דיווח לפיו קוקאין, שאותה עת נעשה בו שימוש ברפואת שיניים, פגע בתפקוד הלב, עד כדי הפסקת פעילותו.
אולם, כפי שקורה לעיתים קרובות בעולם הרפואה והמחקר, הממצא הוזנח ונשכח, עד לפני מספר שנים. העניין "התגלה" שובב כאשר כמה ספורטאים מפורסמים מתו באופן פתאומי לאחר שימוש בקוקאין. המקרים עוררו התעניינות מיוחדת משום שמדובר היה באנשים צעירים ובריאים, כלומר, "זה יכול לקרות גם לי".

מאמצים רבים הושקעו בחקירת גורמי המוות אולם עד היום אין תשובה רפואית חד-משמעית. ידוע לנו שקוקאין הינו חומר מזרז והוא גם מעלה את רמת ההורמון אדרנלין בדם. האדרנלין מאיץ ישירות את פעילות הלב. לאחר שימוש בקוקאין נוצרת אם כן בגוף דרישה מוגברת לחמצן ולמרכיבים אחרים הדרושים לפעילות לב מוגברת. מאידך, קוקאין פועל גם כחומר מרדים, כלומר יש לו השפעה מאיטה ומעכבת. בגוף נוצרות אם כן השפעות נוגדות וסותרות, הלב "מתבלבל" ואינו יודע כיצד לתפקד. כתוצאה מכך חלה אי-סדירות בפעילות החשמלית בלב, ירידה בספיקת הדם, פרפורי לב, עיכוב באספקת חמצן, ולעיתים – התקף או דום לב.

נמצא שאפילו מנות קטנות של קוקאין, כאשר הן נלקחות תוך כדי פעילות גופנית מוגברת, כלומר במצב בו יש ירידה זמנית באספקת חמצן, עלולות לפגוע בפעילות החשמלית הסדירה של חדרי הלב.

לא חבל על הכבד?

קוקאין גורם כאמור, לעליה ברמת האדרנלין בדם.
הפרשה מוגברת של אדרנלין מעכבת את קליטתו אל תוך התאים. כאשר העלייה ברמת האדרנלין מתרחשת לעיתים מזומנותת ובאופן כרוני, עקב שימוש ממושך בקוקאין, האדרנלין פוגע בכלי הדם ובכבד. ניסויים בעזרת חיות מעבדה וקופים מצביעים על פגיעה קשה בדפנות כלי הדם והרס חלקי של הכבד. מטבע הדברים לא נערכו ניסויים בבני אדם אך המחקר המדעי מוכיח שממצאים מסוג זה מתגלים לעיתים קרובות גם בבני אדם.

תינוקות קוקאין – פגיעה בהתפתחות המוח

עם ההתפשטות המהירה של השימוש בקוקאין בארצות הברית, בשנות השישים והשבעים, התגלה מהר מאוד כי נשים הרות, שצרכו קוקאין בעת ההיריון, חשפו את העובר לחומר.
הדיווחים הראשונים מסרו על גילויי אי שקט או תרדמת בילודים, תופעות שנתגלו עם הלידה ונמשכו מספר שבועות. מחקריםם מעמיקים יותר, שכללו סריקות אולטרא-סאונד, גילו בעיות נוספות וחריפות יותר. אצל אחוז ניכר של תינוקות לאמהות שהשתמשו בקוקאין התגלו ליקויי התפתחות קשים במוח ובאיברים אחרים. רוב הבעיות נוצרות כנראה מפגיעה באספקת דם כיוון שקוקאין גורם להיצרות כלי דם. קוקאין משבש גם את פעילותם התקינה של דופאמין וסרוטונין, שיש להם תפקיד בהתפתחות תאי העצב במוח. ניסויי מעבדה שנערכו בשנים האחרונות מוכיחים גם שקוקאין משפיע וגורם לשינויים בביטוי גנים חשובים האחראים על ביטוי חלבונים רבים. ההשפעות הרחבות והמשמעות הרפואית של ממצאים אלה ודאי עוד יבדקו במחקרים רבים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: