שימוש לרעה והתמכרות לאלכוהול בקרב אסירים משוחררים: מאפיינים ייחודיים ודרכי טיפול

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: עמותת אפשר

מאת: ד"ר רותם אפודי, ראש מחלקת מחקר ופיתוח, הרשות לשיקום האסיר
מתוך: ביטאון עמותת אפשר

הגישה הדוגלת בשיקום אסירים החלה עוד במאה העשרים של המאה הקודמת, ואולם מחקרים כגון מחקרו המפורסם של מרטינסון (Martinson, 1974), לצד עלייה ברמת הפחד מפני פשיעה והתלהמות תקשורתית, הובילו מדינות רבות לצמצום ההשקעה הציבורית בשיקום אסירים. 

האמירה המפורסמת לפיה דבר אינו מצליח בשיקום אסירים ("nothing works"), הובילה לשינוי משמעותי בהתייחסות לחשיבות השיקום. במקביל עלתה הדרישה להחמרה בענישה, להגברת הפיקוח ולהרחקת עבריינים מן המרחב הציבורי.

עם זאת, ולמרות המגמה הרווחת בעולם, חוקקה הכנסת בשנת 1983 את חוק הרשות לשיקום האסיר, ובתוך שנה הוקמה הרשות, המסמלת את החשיבות המוסרית שרואה המדינה בשיקום אסירים ובשילובם מחדש בחברה הנורמטיבית.
לצד זאת, בשנים הללו ובמהלך שנות ה-90, פיתח אף שירות בתי הסוהר מודליםם טיפוליים ייחודיים לאסירים, ובראשם מרכז השיקום הארצי בכלא השרון.

כך, לצד עלייה במגמה "ענישתית" ברחבי העולם, ניתן לראות במדינת ישראל פריחה של תכניות שיקום לאסירים, מרביתן לאסירים מכורים. פתיחתן של תכניות אלה, מסמלת אמונה ביכולתם של אסירים לשנות דרכיהם ולהשתקם.
סוגיית האסירים צורכי הסמים והאלכוהול הנה סוגיה המעסיקה רבות את גורמי האכיפה, השיקום והטיפול, נוכח מספרםם הגבוה בקרב האסירים, ולנוכח הקשר ההדוק הידוע בעולם בין התמכרות לבין פשיעה ומועדות (וייסבורד ואחרים, 2005).
בשנים האחרונות, החלו חוקרים שונים לנסות ולבחון את הגורמים המובילים לחדילה מפשיעה (Desistance). בין היתרר נמצאו קשרים חיוביים בין עזיבת הפשע לבין הגיל (ובכלל זה הקמת משפחה), משפחה וקשרים חברתיים, תעסוקה, תקווה ומוטיבציה. בנוסף, אחד הגורמים אשר נמצאו כמשפיעים באופן ישיר על יכולת העבריין לזנוח את עולם הפשע ולשוב למוטב, היה ניקיון מסמים ומאלכוהול.
נראה, אם כן, כי על אף קיומם של גורמים חיוביים משפיעים אחרים, המשך שימוש לרעה בחומרים ממכרים מסכן עד מאודד ואף מעקר את יכולתו של עבריין לשוב למוטב ולהשתקם.

במדינת ישראל שפוטים מעל ל-8,000 אסירים בבתי הכלא השונים. כ-7,000 אסירים משתחררים מידי שנה מבתי הכלא, חזרה אל הקהילה.
בעולם כולו, שיעור השימוש בסמים ובאלכוהול בקרב אוכלוסיית האסירים גבוה יותר מהשיעור בקרב כלל האוכלוסייה (ולקק ואחרים, 2013).
בקרב החוקרים בתחום רווחת ההנחה, כי בעיית ההתמכרות הנה בין הבעיות העיקריות המעסיקות אסירים משוחררים,, המקשות על שילובם מחדש בחברה. זאת לצד בעיות אחרות כגון דיור, חובות כספיים וקשרים חברתיים ומשפחתיים לקויים.

בשנים האחרונות, אנו עדים לשינוי דרמטי באפיון דפוסי ההתמכרות של אסירים ופורעי חוק, שינוי המצריך את המערכות השונות להסתגל למציאות החדשה מבחינת אפשרויות ודרכי הטיפול במכורים.

סקר מקיף שערך בקרב אסירים בשירות בתי הסוהר בשנת 2012, מצא כי שיעור האסירים שיש אינדיקציה להתמכרותם לאלכוהול היה 66.8%, ושיעור האסירים בעלי התמכרות כפולה לסמים ולאלכוהול עמד על 28.9%  ובדומה לשיעור האסירות.
לצד זאת, מציין הסקר כי שיעור המכורים לסמים מקרב האסירים הולך וקטן לאורך השנים. בשנת 2000 דווח על 57.9%% ובשנת 2012 ירד שיעורם לכדי 36.2% (ולק ואחרים, 2013).

הרשות לשיקום האסיר פועלת בשיתוף פעולה עם שירות בתי הסוהר, על מנת לשמר את הרצף הטיפולי באסירים ולהמשיכו לאחר שחרורם. לשם כך, מפעילה הרשות מגוון תכניות שיקום לאסירים ולאסירות עם שחרורם מבית הכלא, הכוללות טיפול בקהילה וטיפול חוץ קהילתי בהוסטלים.
אין ספק כיום, כי טיפול בעבריינות על סוגיה השונים הינו צורך חברתי חיוני ביותר. מחקרים מראים כי ענישה בלבד אינהה יעילה, וכי שיעור המועדות בקרב עבריינים שלא עברו הליך טיפולי, הינו גבוה ביותר (שחורי ווייס, 2013).
ואולם, נשאלת השאלה – האם המסגרות הטיפוליות המוצעות על ידי הרשות לשיקום האסיר מתאימות לתהליך הטיפול לוו זקוקים המכורים?

מחקרים שנערכו בקרב מכורים הדגישו את החשיבות של הגורם המוטיבציוני להשתתפות אופטימאלית בטיפול (DeLeon et al. 1997.) חרף האמור, אסירים בפועל ואסירים משוחררים מתוארים בספרות המחקרית כפונים ממניעים המוגדרים כמוטיבציה חיצונית ופחות ממוטיבציה פנימית.
מוטיבציה חיצונית ידועה כמוטיבציה המונעת מן הציפייה לזכות בפרס או תגמול כלשהו, או בכדי להימנע מעונש. זאת, בניגודד למוטיבציה פנימית, המונעת ממניעים פנימיים בלבד וללא כל ציפייה לתגמול בעבור הטיפול.
באופן כללי ניתן לומר כי מוטיבציה פנימית נמצאה כקשורה עם הצלחות בטיפול טווח ארוך יותר (Deci and Ryan 1985), וכיי מטופלים אשר גילו מידת מוטיבציה פנימית גבוהה יותר, נטו להצליח יותר בהליך הטיפולי ולשמר את תוצאות הטיפול.
עוד חשובה ההבנה כי הפונים שונים האחד מן השני במידת המוטיבציה שלהם ובמוכנות שהם מבטאים כלפי הטיפולל (DiClemente, Bellino & Neavins, 1999).

נראה אם כן, כי מוטיבציה הנה רכיב קריטי, המשפיע על המכור בחיפוש אחר טיפול, בהשתלבותו בטיפול ובהשלמת ההליך הטיפולי כולו, כמו גם בשמירה לאורך זמן על הימנעות משתיית אלכוהול או משימוש בסמים.

למרות האמור, מרבית אוכלוסיית התקון, וביניהם גם אוכלוסיית האסירים המשוחררים, ידועה כפונה בשל ציפייה לגמול, ל"פרסים" – החל מתנאי מאסר נוחים יותר במהלך המאסר וכלה בקבלת השחרור המוקדם ("שליש").
סוגיה זו, של טיפול בפונים שלא מרצון, מחדדת עוד יותר את הקושי והאתגר בטיפול באסירים משוחררים תחת פיקוח במהלךך השחרור המוקדם, ומעוררת לא אחת אצל המטפלים שאלות והרהורים בדבר מוכנות האסיר לטיפול, ומידת כנות השתתפותו בו.

הניסיון הקליני לאורך השנים, לימדנו כי המוטיבציה איננה דיכוטומית ואף איננה סטטית. קרי, היא נעה על רצף בין המוטיבציה הפנימית לזו החיצונית, ואף משתנה לאורך הזמן.

חשיבות הטיפול באוכלוסייה זו, טמונה אם כן לא רק בקרב אסירים משוחררים בעלי מוטיבציה פנימית גבוהה, אלא גם בקרב אלו המבטאים אמביוולנטיות, היות וחשיפה לטיפול עצמו, עשויה לסייע בהעלאת מידת המוטיבציה ובהתגייסות מלאה לטיפול.

 

במשך שנים רבות, הפנתה הרשות לשיקום האסיר, הממשיכה את הטיפול באסירים לאחר שחרורם, את מרבית הפונים לטיפול ביחידות התמכרות ייעודיות למכורים לאלכוהול כמו בעמותת "אפשר".
עם זאת, ונוכח מספרם ההולך וגדל של האסירים המשוחררים הצורכים אלכוהול, הוחלט על הכשרתם של אנשי מקצועע טיפוליים בתוך הרשות לטיפול במכורים אלו.

 

מקורות

וייסבורד, ד. שהם, א. אריאל, ב. מנספייזר, מ. וגדעון, ל. (2005). מחקר מעקב בקרב אסירים משוחררים בוגרי מרכז השיקום הארצי בכלא השרון בין השנים 1994-1997. ירושלים: הרשות למלחמה בסמים והרשות לשיקום האסיר.

ולק, ד. בן צבי, ק. ספיבק, פ. וקון, ע. (2013). שימוש בסמים ובאלכוהול על ידי אסירים בשב"ס: דוח סקר. חברת מחשוב ושירות בתי הסוהר.

שחורי, מ. ווייס, י. (2010).  דו"ח מחקר קבוצות טיפול בשרות המבחן למבוגרים: בחינת מאפייני אישיות ותרומת הטיפול. ירושלים : שירות המבחן.

DeLeon, G. Melnick, G. & Kressel, D. (1997), Motivation and Readiness for Therapeutic Community Treatment among Cocaine and Other Drug Abusers, American Journal of Drug & Alcohol Abuse, 23, 169–189.

Deci, EL. & Ryan, RM. (1985), Intrinsic Motivation and Self-Determination in Human Behavior, Springer Science & Business Media.‏

DiClemente, CC. Bellino, LE. & Neavins, TM. (1999), Motivation for Change and Alcoholism Treatment, Alcohol Research and Health, 23(2), 87-92.

Martinson, R. (1974). "What Works? Questions and Answers about Prison Reform". Public Interest, 35, 22 – 35.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: