טיפול תרופתי בהתמכרות לאלכוהול – השלמת המשולש הביו-פסיכו-סוציאלי

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: עמותת אפשר

מאת: דר' שאולי לב-רן, מנהל המרפאה לרפואת התמכרויות, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר
מתוך בטאון עמותת אפשר.

בשנת 1977 פרסם הפסיכיאטר האמריקאי ג'ורג' אנגל (Engel) מאמר בירחון המדעי המוביל "Science" ובו הציג   לראשונה את המודל הביו-פסיכו-סוציאלי. את כל המחלות הרפואיות, טען אנגל, יש לראות כמכלול של הקשרים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים.
בעזרת המודל הביו-פסיכו-סוציאלי ניסה אנגל להסביר לא רק את מקורותיהן של המחלות השונות, אלא אף את ביטוייהן ובסופו של עניין את אופן הטיפול המיטבי בהן. במקום לנסות ולהכריע בסוגית הגוף-נפש אשר העסיקה את האנושות עוד מימי יוון העתיקה, הוציא אנגל תחת ידיו מודל אינטגרטיבי המשמש אותנו מאז.

בעשורים האחרונים אנו עדים למחקרים פורצי דרך בתחום מדעי המח והפסיכיאטריה, המאפשרים לבחון מחדש ולהגדיר באופן מדויק יותר את המנגנונים הביולוגיים התורמים להיווצרותן של הפרעות מוחיות. הדבר אמור הן במחלות אשר באופן מסורתי שייכות לתחום הפסיכיאטריה (כמו דכאון) והן לאלו מתחום הנוירולוגיה (כמו מחלת הפרקינסון).
כך גם בהפרעות התמכרות שונות, ובכלל זה התמכרות לאלכוהול – תגליות מחצי-המאה האחרונה הוסיפו רבות להבנתת המרכיבים הביולוגיים אשר תורמים להיווצרות ההפרעה, לביטויה ולטיפול בה. הכרות עם הממצאים המחקריים הללו וניצולםם חיוני לצורך השלמת המשולש הביו-פסיכו-סוציאלי בטיפול בהתמכרות לאלכוהול.

קצרה היריעה מלפרוש כאן את כלל הממצאים המחקריים בתחום ההתמכרות לאלכוהול מן העשורים האחרונים. אלו כוללים ממצאים מן הרמה המולקולרית, עבור דרך רמת האורגניזם (אדם בודד) וכלה ברמה האפידמיולוגית-חברתית.
ידוע כיום על מנגנוני הפעולה הספציפיים של אלכוהול, המגביר ייצור והפרשה של המתווך הכימי המוחי GABA, אשר תורםם לדיכוי מערכת העצבים המרכזית. הודגם כיצד אלכוהול משפיע על רמות המתווך הכימי המוחי דופמין וכיצד הוא פועל על מערכת הגמול במח, אחת המערכות המרכזיות בהן מתבטאת הפרעת ההתמכרות. כמו כן מוכרים מנגנוני המטבוליזם של אלכוהול, והאופנים בהם השתנות גנטית (בין בני אדם שונים ואף בין אוכלוסיות שונות על פי מוצאם) משפיעה על קצב הפירוק של אלכוהול, תכונה אשר משפיעה בתורה על הסיכון לפתח התמכרות לאלכוהול.

אחת המטרות הנעלות שבמדע הרפואה היא פיתוח וגילוי אמצעים אשר יסייעו להקלה על סבלם של בני אדם ויגדילו את הסיכוי להפוגה ממחלה או להחלמה ממנה.
הידע הנוירו-ביולוגי שהצטבר בחצי-המאה האחרונה סייע לפיתוחן ותגליתן של תרופות לטיפול בהתמכרות לאלכוהול.
קיימות כיום שלוש תרופות המאושרות ורשומות בארצות הברית (ולצערנו לא בישראל) לטיפול בהתמכרות לאלכוהול – Disulfiram, Naltrexone, Acamprosate.
לאחרונה אושרה באירופה (ונמצאת בתהליכי רישום בישראל) תרופה נוספת, Nalmefene, המשמשת אף היא לטיפול בתלות באלכוהול ומסייעת בהפחתת כמות האלכוהול הנצרכת.
קיימות בנוסף תרופות המשמשות לטיפול בהפרעות אחרות, אשר קיים לגביהן גוף ידע הולך ומצטבר בדבר יעילותן בטיפול בהתמכרות לאלכוהול (כמו התרופות Topiramate ו-Baclofen).

התרופות השונות עובדות במנגנונים ביולוגיים שונים, ומסייעות להקטין את הסיכון להישנות צריכת אלכוהול או לצריכת אלכוהול מוגברת. לדוגמא:

  • הפחתת תסמיני גמילה המופיעים שעות לאחר השתייה האחרונה, והמהווים פעמים רבות גורם לצריכה מחודשת של אלכוהול (Acamprosate).
  • הפחתת הכמיהה לשתיית אלכוהול או להמשך שתיית אלכוהול לאחר תחילת השתייה (Naltrexone, Nalmefene).
  • הפחתת שימוש אימפולסיבי (במצבי סיכון) של אלכוהול (Disulfiram, Nalmefene).

הוספת טיפול תרופתי בהתמכרות לאלכוהול לטיפולים הפסיכוסוציאליים הקיימים מסייעת להאריך את משך תקופת ההינזרות, מקטינה את הסיכון שצריכה מזדמנת של אלכוהול תהפוך להישנות מלאה ומסייעת ככלל להקטין את כמות האלכוהול הנצרכת. בעזרת כל אלו מהווה הטיפול התרופתי גורם משמעותי המסייע לתאי המח להסתגל חזרה למצב ללא אלכוהול, ובכך תורם לייצוב מצב רוח, שיקום מנגנוני חשיבה, ועוד.
בדומה למחלות כרוניות אחרות הנוטות להחמרות ולהפוגות (כגון דיכאון, אסטמה ועוד) הטיפול התרופתי, לצד שינוי הרגלי חיים, מסייע להשגת תוצאות מיטביות.

הגם שהביטוי "ביו-פסיכו-סוציאלי" שגור בפי כל, נראה כי בתחום הטיפול בהתמכרות לאלכוהול בישראל יש מקום לחיזוק הזיקה בין הגורמים המטפלים השונים ומנגנוני הטיפול השונים מתוך נאמנות למודל חשוב זה.
בה במידה שחשוב לזהות את מכלול הגורמים הביולוגיים, הפסיכולוגיים והסוציאליים התורמים לתופעה, כך יש להקפיד על טיפול שייתן מענה בכל אחד מן המישורים. השמטת מי מן המרכיבים הטיפוליים הללו מקטינה את סיכויי ההצלחה בהפרעה קשה זו, ומגדילה את הסיכוי להמשך הסבל העצום וההשלכות ההרסניות לאדם ולסביבתו.
לתובנה זו ישנן השלכות הן ברמת הפרט המטפל והן ברמת מערכת הבריאות בישראל: על האחרונה להכיל את ההתמכרות לאלכוהול בשורותיה ובמסגרות הקונבנציונליות שלה ככל הפרעה רפואית מורכבת אחרת. בכלל זה עליה לכלול טיפולים תרופתיים בהתמכרות לאלכוהול בסל התרופות ולהסיר את המכשול הכלכלי העומד בפני רבים בדרך לקבלת טיפול נאות.

בשיר "העוורים והפיל" מתאר ג'ון גודפרי סאקס כיצד ניגשים שישה עוורים לפיל, וכל אחד מתאר את מסקנותיו:
הראשון ממשש בצלעותיו מפטיר "הפיל…כעין חומה", עבור השני האוחז בשנהבים "הפיל הינו כעין הרומח", השלישי לופת אתת החדק ולוחש כי "הפיל…הינו כעין הנחש" וכך הלאה. מסיים המשורר באלו המלים:

וְכָך חַכְמֵי הָאִינְדּוּסְטָן
הִתְפַּלְפְּלוּ פְּלָאִים,
וְכָל אֶחָד אֶת דַעְתּוֹ
בְּקַ"ן דֵּעוֹת הִטְעִים,
וְכָל אֶחָד צוֹדֵק מְעַט,
אֲבָל כֻּלָם טוֹעִים.

אָכֵן לֹא פַּעַם בְּרִתְחַת פֻּלְמוּס
לַמִּתְוַכְּחִים שִׁטָּה,
נֹוגְחִים מִבְּלִי לָדַעַת כְּלָל,
מַה שֹּׁרֶשׁ הַפְּלֻגְתָּא
וְכָךְ מִתְפַּלְפְּלִים עַל פִּיל
עֵינָם לֹא רָאֲתָה

הוא הדין לגבי המודל הביו-פסיכו-סוציאלי ותרומתו להבנת ההתמכרות לאלכוהול.
כל ניסיון להבין הפרעה קשה זו באמצעות מרכיב בודד מתוך המודל יביא להבנה חלקית בלבד, וכך כל ניסיון לטפל בהפרעה באמצעות גישה בודדת לא יטיב כראוי עם מטופלנו.
שומה עלינו להתבונן בתופעה בכללותה, על מרכיביה השונים, ולהפנים את הממצאים המחקריים החוזרים בדבר יעילות הטיפול התרופתי בהתמכרות לאלכוהול. לצד הטיפולים הפסיכוסוציאליים המוכחים והמוכרים, עלינו להטמיע טיפולים תרופתיים אלו כחלק מהטיפול השגרתי בהתמכרות לאלכוהול בישראל.

_________________

גילוי נאות: דר' לב-רן קיבל דמי יועץ ודמי מרצה מחברות התרופות: Janssen-Cilag, Reckitt-Benkiser, Lundbeck, Sanofi,. כל הכתוב מעלה הוא על דעתו בלבד וללא שיתוף גורם חיצוני כלשהוא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: