הברית הזוגית האלכוהולית כמנוף למניעת נשירה מטיפול

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: עמותת אפשר

מאת: שרית ברבש, עו"ס ופסיכותרפיסטית, מומחית בטיפול זוגי, בעבר מנהלת המרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים באשדוד.

מתוך: בטאון עמותת אפשר.

 

הדינאמיקה המאפיינת את נוכחות האלכוהול בין בני זוג משפיעה ומושפעת מהתמה של שליטה והעדר שליטה, תלות ועצמאות.
התמכרות הינה הביטוי האולטימטיבי להעדר שליטה מוחלט בהתנהלות החיים. המאבק הבולט ביותר בין המכור לבין עצמו וסביבתו היא בהבנתו שאין לו שליטה על ההתמכרות.
כדי שיוכל להיכנס לטיפול הוא חייב להיכנע לעובדת היותו נישלט וחסר אונים מול ההתמכרות.

גם בן הזוג מסרב ומתקשה להבין את אוזלת ידו בנושא ההתמכרות של בן זוגו. יש לו פנטזיה שכאשר יגייס את המעשה, וההתנהגות הנכונה, יוכל לשלוט על ההתמכרות של בן זוגו. במקביל הוא מתקשה לראות איך כתוצאה מההתמכרות, הוא עצמו מאבד את השליטה על חייו וכל מאמציו מושקעים בין השאר, בהכחשת עובדה זו תוך איומים בנטישה.

 

ליאורה גרינהאוס (1999) במאמרה "זוגיות בצלה של התמכרות לאלכוהול", הטיבה לתאר את הדינאמיקה הזוגית. כאשר אחד מבני הזוג מתמכר לאלכוהול ההתמכרות חודרת ומשפיעה בפרט על הזוגיות.
ככל שמערכת היחסים של המכור עם החומר הופכת להיות מרכזית בחייו, הוא יפנה לכך יותר אנרגיה לשם הישענות, תמיכהה רגשית ופתרון בעיות, בעיקר כשמערכת יחסים זו הופכת עבורו זמינה "ומתגמלת" רגעית.
מערכת היחסים עם החומר הופכת להיות "הרומן" של המכור הנכנס לתוך משכנם של בני הזוג ומשפיע על זוגיותם.
בת הזוג תגיב להתרחקות בעלה ולעובדה שהאלכוהול הופך להיות מקור תמיכה מרכזי של בן זוגה בחשד, בשיטור, במעקבב ובאי שקט. ככל שתרגיש דחויה, תתחזק אצלה תחושת חוסר הערך, חוסר הביטחון וחוסר האונים שיחזקו את הצורך שלה להתאמץ יותר, בכדי להגביר את האחריות לפתור את בעיית ההתמכרות. האלכוהול, למעשה, מחזק את הברית הזוגית.

שרה איווניר (2001) במאמרה "אלכוהוליזם כפרשית אהבה מחוץ לנישואין", מדגישה את העובדה שחוסר אמת הוא המאפיין, ברוב המקרים, את המערכת הזוגית בזמן קיום הרומן עם 'הישות האחרת'.
לעיתים קרובות קיים שיתוף פעולה מצד כל הנפשות הפועלות, בני הזוג והסביבה, כשכולם נמנעים מלראות את האמתת ולהכחיש את התחושות האינטואיטיביות. זוגות אלו שומרים על יציבות בעיקר באמצעות הכחשה המאפשרת להם 'לא לראות ולא לדעת' ומייצרים תחושה של יציבות ושלווה מדומים ללא כל בסיס במציאות כמובן.

בין בני הזוג נוצרת השלמה דיספונקציונאלית נוקשה בחלוקת האחריות, המעודדת את חוסר התפקוד שלהם (גרינהאוס, 1999). בת הזוג לוקחת על עצמה יותר ויותר תפקידים כחיפוי על התפקוד הפגוע שלה ושל בן זוגה, אך בעיקר במגמה להחזיר יציבות ואיזון למערכת המשפחתית.
התפקידים שהאישה לוקחת על עצמה נותנים לה תחושה מדומה של כוח, בסטאטוס משפחתי, ומילוי של תחושת הריקנותת הרגשית תוך יצירת אשליה של יציבות. ויחד עם זאת, היא גם מתכחשת לחלק ההתמכרותי שלה ביחסים עם בן זוגה.

נושא התלות הינו מרכזי בחשיבה של ויניקוט והוא גם מרכזי בזוגיות אלכוהוליסטית.
"התלות היא אמיתית. כל כך מובן מאליו שתינוקות וילדים אינם יכולים להסתדר בכוחות עצמם, שקיימת נטייה להתעלםם מהעובדות הפשוטות של התלות" (וניקוט, 1971).
בספרו "עצמי אמיתי, עצמי כוזב" התייחס  ויניקוט ל-3 קטגוריות של תלות: תלות מוחלטת, תלות יחסית, לקראת עצמאותת (ויניקוט ,2009 עמ' 279).
כשמדובר בזוגיות אלכוהוליסטית נושא התלות ועוצמתו קריטי בשלבים השונים של ההתמכרות. רמות התלות השונות על פיי ויניקוט מצביעות על רמת ההתפתחות של התינוק מתלות מוחלטת בשלבים הראשונים של חייו לכוון של עצמאות, אשר מעידה על התפתחות תקינה של היחסים בין התינוק לאימו.
ואילו כשמדובר בהתמכרות אנו עדים לתהליך הפוך המוביל את האדם העצמאי לכדי רגרסיה המעידה על תלות מוחלטת שלל המכור באלכוהול. כשותפת תלות (co-dependent) לוקחת האישה את האחריות המרבית לשמש "ראש משפחה" תוך טיפול בבעלה המכור ושמירה על האיזון הזוגי. היא עושה זאת דרך מתן גיבוי לסוד השתייה והתעלמות מהעמקת ההתמכרות.
זו דרכה להימנע ממפגש עם חוסר האונים וצורכי התלות שלה לצורך השגת שליטה בחייה.

במקביל רמת התלות של בני הזוג הולכת וגוברת ככל שהמכור מאבד שליטה על חייו. בשיאה של מחלת האלכוהוליזם המכור תלוי באופן מוחלט ביכולת של בת זוגו לנהל את הזוגיות ובנכונותה להישאר איתו ולהילחם על עצמאותם המשפחתית כלכלית.

הדינאמיקה הזוגית מוזנת דרך נוכחות האלכוהול בחייהם. האיזון שהתפתח הינו של תלות הדדית. לכל צד תפקיד נוקשה למדי, המכור הינו המטופל ובת זוגו המטפלת.
כאשר הוא מפסיק לשתות, רמת הדרישות  הרגשיות-גבריות המופנות אליו מצד אישתו מתגברות ומקשות עליו.
החזרה לשתיית האלכוהול ("נפילה") מאפשרת למכור שליטה ברמת תשומת הלב  ובאיכות הטיפול שהוא מקבל מאישתו ואתת החזרת המצב על כנו על ידי חיזוק הברית שלהם מחדש.
הדפוס האופייני הוא שהאישה מודיעה על עזיבה ("נימאס לי"), המכור מביע הסכמתו לחזור לטיפול ואף לשכלל את הכליםם הטיפוליים שהוא מוכן לשתף פעולה בהם, ואישתו מתרצה וחוזרת למחויבות מחודשת שדרכה הובהר ביניהם שהיא לא עומדת לעזוב אלא להפך, חוזרת במרץ לתפקידה כמטפלת מוערכת (ומרגישה חיה ולא רוצחת).
הדינאמיקה הזו משרתת את שניהם ומחזקת את התלות שלהם זו בזו.

ויניקוט (2009) מדבר על "כינון האנליזה כאנליזה של תלות". בטיפול במכורים לאלכוהול תפקיד הטיפול בשלב הראשון הוא להעביר את התלות של המכור מהבקבוק למטפל ובמקרה שלנו  גם מהתלות שלו באשתו כמטפלת בלעדית.
במקביל על המטפל לסייע לבת הזוג להפחית את התלות שלה בתפקיד המטפלת ולאפשר לה להיות מטופלת. משימה זוו מחייבת יצירת קשר של אמון הדומה לאותו קשר ראשוני אותו מתאר ויניקוט כקשר של "אם טובה דיה המפגישה את תינוקה עם מה שהוא יכול לצפות להזות או להבין…." ( שם עמוד 262) והיא חוזרת על עצמה כל אימת שהמכור חוזר לשתות אלכוהול (ובלשונינו – "נופל").

בטיפול בבני זוג עם תלות שיתופית יש אלמנטים חזרתיים המייצרים תחושה של עבודה סיזיפית.
דינאמיקה שבה המטפל במכורים מרגיש במהלך הטיפול בדיוק את מה שבני משפחתו חשים. למשל תחושות של אכזבה וכעסס על השקרים הנולדים כתוצאה מהחזרה לאלכוהול ותחושות של חוסר אונים מול עוצמת ההתמכרות. במקביל עולה הצורך להתגייס כל פעם מחדש כדי להמשיך ולהתמודד בכוחות מחודשים.

לדוגמה, באחד מהטיפולים הזוגיים שקיימתי התמקדנו בהבנת הדינאמיקה הזוגית במטרה לאפשר לבני הזוג מרחב זוגי שבודק את ההתמכרות כגורם מארגן, תוך התמקדות בקנוניה (או הברית) הזוגית המניעה אותם שנים רבות.
במהלך הטיפול הרגשתי איך הנוכחות והרלוונטיות שלי תלויה במשברי השתייה ובמשברים הזוגיים שהופיעו בעקבות החזרהה לשתייה.
לעיתים הם משליכים אותי החוצה ולעיתים שואבים אותי באינטנסיביות מציפה. עודדתי את בני הזוג לברר את תפקידד האלכוהול בחייהם לאור הרקע המשפחתי בו גדלו ולהבין את הצורך באלכוהול כמייצג צרכים רגשיים מובנים ואנושיים.

בעוד שבתחילת הקשר הטיפולי המכור ראה בטיפול חובה לא נעימה, בהמשך הוא בחר לקחת אחריות והביע נכונות להיגמל מהאלכוהול ולהבין את הצורך שהאלכוהול ממלא בחייו.
לאורך התהליך הטיפולי הצליח לבצע מספר ניסיונות של הפסקת שתיה ובכל פעם הגדיל את היכולת שלו לחיות חיים ללאא אלכוהול לתקופות של 6-7 חודשים.
ככל שהתקדמנו בטיפול הזוגי התברר שיש קשר בין הדינאמיקה הזוגית לבין הנפילות לשתייה. נוכחנו שככל שהמכור התחזקק דווקא אז באה נפילה לשתייה שהחזירה את ה"מבנה הזוגי" על כנו, המכור שותה פאסיבי ואשתו דומיננטית חזקה מטפלת בו.

כחלק מהאסטרטגיה הטיפולית הפרדתי בין הכישלון שנבע מהחזרה לשתייה לבין ההבנה שהיתה למכור מוטיבציה גדולה מאוד להצליח בגמילה.
יחד עם זאת, עבדנו על משמעות הגמילה (חוזק, עצמאות) ועל הצרכים הרגשיים עליהם המכור מוותר (להיות עטוף ומוגן).
האבחנה המבדלת השאירה אותו במקום של אמון ביכולתו ועודדה אותו לשוב למאמצי הגמילה. בת הזוג הגיבה ל"נפילות"" בזעם רב ובתחושות של חוסר אונים, אכזבה ותחושת נבגדות וחזרה על איומי פרידה.
במקביל, התגייסה לניהול הטיפול בבעלה המכור מחדש. בדרך כלל תחושות אלו יצרו מניעה של נשירה מטיפול והפעילו אתת המוכנות של המכור לחזור להפסקת השתייה.

לאחר כל "נפילה", כשהוא חזר חלש אך עם מוטיבציה מחודשת, תוך השפעת איומיה של אשתו, ניצלתי גם אני את "חולשתו" כדי לשכנע אותו בנחיצות הכנסת כלים ומטפלים נוספים לטיפול, כמו השתתפות בקבוצת A.A וטיפול תרופתי פסיכיאטרי. אלו אפשרו טיפול יעיל יותר ופתיחה של הקנוניה הזוגית הנוקשה שלפיה רק האשה יכולה לטפל במכור.

העדר האלכוהול במשוואה הזוגית (דרך הפסקת שתייה) גורמת להפרה של האיזון הפתולוגי המתקיים בין בני הזוג.
החרדה העצומה המתפתחת מכך עלולה במקרים רבים לגרום לנטישת המכור את הטיפול, לאחר שכבר הוצף והותקףף מדחפים רבים הקשורים להתמכרות.
כל אחד מבני הזוג עלול להכשיל את הטיפול ולגרום לנשירה בשל החרדה העצומה המתפתחת מ"הפרת הברית הזוגית".
לפיכך, התלות הזוגית והפתולוגית זקוקה לחילוץ ולשינוי משותף. שילוב בת הזוג בטיפול זוגי יכול לתרום משמעותית לחיזוקק המוטיבציה והמחויבות להמשך הטיפול. על הטיפול להפוך למקור כוח המספק תמיכה רגשית מתגמלת עבור שני בני הזוג, כל אחד על פי צרכיו.
הדבר יסייע לבניית ברית זוגית חדשה המבוססת על אמון, אחריות אישית ועצמאות תוך חלוקת תפקידים חדשה.
ככל שהמטפל יעבוד במקביל על השינוי של כל אחד מבני הזוג בתוך הטיפול הזוגי כך יש סיכוי שבני הזוג יפעלו ביחד להמשךך הטיפול ויתמכו במניעת הנשירה מהטיפול.
משימת הטיפול הזו מחייבת הכרת הדינמיקה של התלות השיתופית על בורייה בשילוב עם מיומנות מקצועית גבוהה הן בתחוםם ההתמכרויות והן בטיפול זוגי לצליחת משימת הובלת הזוג לגמילה מההתמכרות ומהזוגיות האלכוהוליסטית.

 

 

 

איוניר,ש. (2001). אלכוהוליזם כפרשיית אהבה מחוץ לנישואים, מקראה על אלכוהול, הוצאת עמותת "אפשר" עמ' 107-118.

גרינהאוס, ל., זוגיות בצלה של התמכרות, "הכול על אלכוהול", גיליון מס. 23, יוני 1999, עמ' 1-3, הוצאת עמותת "אפשר".

ויניקוט, ד. ו. (1971).  משחק ומציאות, ת"א: הוצאת עם עובד.

ויניקוט, ד.ו (2009). עצמי אמיתי, עצמי כוזב, ת"א. הוצאת עם עובד.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: