גמילה מאלכוהול: טיפול תרופתי – מתי ובשביל מה?

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: עמותת אפשר

מאת: ד"ר לב אברבוך, רכז רופאי היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים, עמותת "אפשר"

 

"אני מאמין שבעתיד החולה יגיע לפיזיקאים, שבעזרת מכונית יאבחנו אותו ויתנו לו כדור אחד שירפא אותו. אבל אני מעדיף לגשת לרופא ותיק ומנוסה שבעזרת חיוך ואכפתיות ירפא את כאבי" אנטואן סנט אקזיופרי 

האלכוהול והבעיות הרבות והמגוונות הנובעות מצריכתו, תופסים מקום מיוחד בשורה הארוכה של החומרים הפסיכו-אקטיביים להם ניתן להתמכר. כבר לפני מאות שנים נתגלה שהסמים הם לא בדיוק מתנה משמיים ושצריכתם היא לא בהכרח חלק מאורח חיים בריא ומאושר. בניגוד לכך, שתיית אלכוהול נתפסה תמיד כפעילות חיובית, תחת האג'נדה של "יין ישמח לבב אנוש", ולמעשה רוב המשתמשים באלכוהול לא סובלים מהשלכות שליליות כלשהן.

ההבדל בין הסמים למיניהם לבין האלכוהול בולט גם בהיבטים הפסיכולוגיים של ההתמכרות.
מכור לאופיאטיים, למשל, עלול למצוא עצמו כבר מתחילת השימוש ניזוק הן ברמה הפיזיולוגיתת אך גם ברמה החברתית, כשהשימוש מעמיד אותו מחוץ לחברה נורמטיבית מקובלת.
לעומת זאת, המשתמש באלכוהול זוכה להתייחסות חיובית של החברה, בעיקר בשלב השתייהה המתונה, עובדה המאפשרת לשתיין בשלבי ההידרדרות לפתח מנגנוני הגנה עמידים, להכחיש את קיומה של הבעיה ולסרב לכל שינוי וטיפול.
השלב הזה של ההידרדרות עלול להימשך זמן רב, ללא כל התערבות תרופתית כלשהי. בשלב זה של ההידרדרות ניתן להפעילל רק טיפול פסיכו-סוציאלי, המאפשר התמודדות עם ההכחשה במטרה להביא את המכור להחלטה לשנות באופן דרמטי את חייו ולהיגמל מאלכוהול.
רק כאשר האלכוהוליסט מתמסר לתהליך הטיפולי, מפתח מודעות לבעיית האלכוהול ועושה מאמצים להיגמל באופן מיידי או הדרגתי מאלכוהול, רק אז מזדמנת האפשרות לחזק את מאמציו באמצעות תרופות.

הרעיון לטפל באלכוהוליזם בתרופות הוא לא חדש.
לפני מאות שנים הרפואה העממית נהגה להוסיף למשקאות האלכוהוליים כל מיני "חומרים מגעילים" במטרה לייצר רפלקסס הקאה מותנה לאלכוהול. על בסיס זה נוצר טיפול אוורסיבי ב-Apomorphine. ניסו להשפיע על הכמיהה לאלכוהול בעזרת חומרים טבעיים כמו מיץ לימון, דבש ותרופות צמחוניות שונות. משנת 1948 נמצאת בשימוש (ולצערי כיום לא בארץ) התרופה Disulfiram (אנטבוס) שמתערבת במטבוליזם של אלכוהול בגוף וגורמת להרעלה במקרה של שתית אלכוהול.

כיום נמצאים ברשותנו מגוון רחב של תרופות לטיפול באלכוהוליזם, ולא מדובר רק בטיפול בתסמונת הגמילה אלא בטיפול מלווה בשלב השיקום.
במטרה להתמודד עם הכמיהה לאלכוהול ומניעת נפילה משתמשים בתרופות להרגעה, נוגדי דיכאון וחרדה, תרופות אנטיי פסיכוטיות ואנטי אפילפטיות, ויטמינים וכו'. בשנים האחרונות רכשנו ניסיון רב ואנו רואים תוצאות טובות מטיפול ב-Naltrexone.

בימים אלו התחלנו להכניס לפרקטיקה הטיפולית תרופה חדשה Nalmefen שמבחינת מנגנוני הפעולה נראית כגירסה משופרת של Naltrexone. מובן מאליו כי כל התרופות האלו אמורות לעזור למטופל להתקדם בטיפול ולהחזיק מעמד בהפסקת שתייה אך ורק בתנאי שהוא החליט להיגמל מאלכוהול ובאופן פעיל ועקבי משתף פעולה בתוכנית טיפולית מקיפה.

חשוב ביותר להתאים את הכלים הטיפולים, כולל טיפול תרופתי, לצרכיו הייחודיים של המטופל, לביטוים הקליניים של מחלתו ולשלב בו הוא נמצא בזמן הנתון.
אנו יודעים שלאורך הטיפול מצבו של המטופל משתנה ולפעמים מתפתחים מצבי חרדה ודיכאון, לפעמים באופן פתאומיי מתפרצת כמיהה לאלכוהול, מידי פעם מתעורר מנגנון ההכחשה והמטופל מתחיל לשקול אפשרות לחזור לשתיה מבוקרת.
בכל מצב יש מקום לשקול התערבות תרופתית מתאימה. עם זאת, ראוי לא לצפות מתרופה כלשהיא שתשפיע באופןן אוניברסאלי שיפטור את כל הבעיות הקשורות לתלות באלכוהול.

חשוב שהמטפל והמטופל יבינו באופן ברור וחד משמעי את מטרת הטיפול. אני סבור כי רוב המטפלים שעובדים שנים בשטח על סמך ניסיונם האישי מודעים לכך שהפתרון לאיש הסובל מתלות באלכוהול הוא התנזרות מוחלטת מהשתייה.
ידוע לי היטב שאלכוהוליסט שנגמל מסוגל לפעמים לחזור לשתיה מתונה למספר ימים, שבועות ואף חודשים אך כל ניסיון כזהה לאורך זמן מסתיים בכישלון מוחלט. בשנות עבודתי הארוכות בתחום קראתי כתבות ומאמרים רבים שדווחו על פריצת דרך בטיפול באלכוהוליזם, אך מעולם לא זכיתי לראות את "הפלא של ממש", קרי, אלכוהוליסט שחזר לשתיה מתונה לטווח ארוך.

אנחנו ומטופלינו חייבים להבין שטיפול בבעיית האלכוהול הוא תהליך ארוך, מורכב ומסובך אבל יש בו גם הצלחות, ואלו נותנים לנו את הכוח להמשיך בפעילות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: