אלכוהול בקרב קשישים ובני הגיל השלישי

נכתב בתאריך 16 בדצמבר 2016   על ידי: עמותת אפשר

מאת: ד"ר אילן טל, מומחה לפסיכיאטריה, הקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית, http://www.drtal.co.il/
מתוך בטאון היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים, עמותת "אפשר"

שאול היה בן 72 כשהגיע לטיפול.
הוא חקלאי ממושב באזור המרכז אשר בגיל 69 הבין שהגיע הזמן להעביר את העסק לילדים שלו, בעיקר משום שהתעייף פיזית והיה לו קשה כבר לעבוד. אשתו באותו זמן טרם פרשה לגמלאות ועבדה כמזכירה במועצה המקומית כשמידי יום סיימה את עבודתה בחמש, מלבד יום אחד בו עבדה עד שמונה בערב. כך שרוב הזמן הוא היה לבד בבית. הוא ניסה להעסיק את עצמו בעבודות הבית, אך הדבר היה לו קשה משום שלא היה רגיל אליהן או אל התפיסה שהן עבודות השייכות גם לגברים, מה שגרם לו לתחושה של תסכול בנוסף לבדידות אותה חש.
לאחר כמה שעות כבר היה עייף מידי כדי להמשיך, אך נותר משועמם, בודד, ללא חברים, עם תחושת חוסר נחיצות וחוסר סיפוק. גם כשאשתו חזרה מהעבודה היא הייתה עייפה מידי ומכיוון שרוב יחסיו עם ילדיו היו בתיווך אשתו לא הרגיש נוח לבקרם בגפו. בנוסף, לא יכל לעזור לילדיו בעסק מכיוון שהרגיש שהוא מתערב ומפריע ופוגע ביחסים שלו איתם. כשהיו באים לבקר אותו בבית הוא תמיד היה עייף, מתלונן ונרגן.
שתיית אלכוהול לא הייתה זרה לו. הוא אהב לשתות מזה כמה עשרות שנים ובשנים האחרונות אפילו מידי יום וכעת שתה גם לבד בבית והרגל השתייה החל להכתיב לו את שגרת החיים. את הבירה הראשונה שלו היה שותה בשעות הצהריים המוקדמות, הולך לישון, קם לקראת ארבע כששוב הוא משועמם ומתוסכל. מצב הרוח שלו הדרדר וכך גם היחסים עם אשתו, ממנה התרחק עוד יותר.

תופעת צריכת האלכוהול בקרב בני הגיל השלישי היא תופעה שכיחה. בארה"ב היא מוכרת כתופעה של ממש ונמצאת במודעות יחסית גבוהה בקרב אנשי מקצוע והציבור בכלל. בארץ, התופעה עלתה לתודעה הציבורית רק לאחרונה, ככל שאורך החיים ואיכות החיים עולים. צריכת אלכוהול בקרב בני הגיל השלישי אינה נחלת מכורים לאלכוהול בלבד. זוהי תופעה אשר מאפיינת אנשים רבים, מכובדים, עצמאיים, בעלי משרות מכובדות או בכירות לשעבר. אנשים שבמשך שנים רבות דאגו בעיקר לאחרים ושאחרים נסמכו עליהם ולא הם על אחרים. מסיבה זו הדיסוננס בין העבר להווה שלהם הוא כל כך גדול, מבלבל, חריג, קשה לעיכול ולא פעם אף משפיל, הן עבורם והן עבור בני משפחתם.

לא פעם בני משפחה מגיעים לטיפול כאשר הם כועסים על בן המשפחה שלהם, בדרך כלל על האב או האם, שהפך למטרד או נטל, כאשר הם חשים שהם עומדים מול שוקת שבורה בשל השינוי החד שחל בהתנהגות בן משפחתם או כאשר הםם חוששים שאותו בן משפחה החל לסבול מתסמינים של דמנציה. גם פסיכוגריאטרים עלולים להתבלבל במידה ואינם שואלים ובודקים את נושא השתייה לעומק. בני המשפחה עצמם עלולים למצוא את עצמם מול תקופה ארוכה של הכחשה או התעלמות מהשתייה, שלהם ושל המשתמש באלכוהול. חלקם אף חשים כי מכיוון שמדובר באדם מבוגר "צריך לתת לו ליהנות ממה שנשאר" ובכך עלולים להפוך למשתפי פעולה עם השימוש.

מאפיינים וסימנים לזיהוי

מלבד התסמינים המוכרים של בקבוקים, ריח חריף של שתייה, שינה באמצע היום, חוסר תפקוד, שתייה על מנת לישון ושאר תופעות המאפיינות באופן ישיר צריכת אלכוהול, קיימים כמה מאפיינים נוספים האופייניים לגיל השלישי. המאפיין החשוב ביותר הינו שינוי בהתנהגות. בני משפחה רבים מרגישים שהתנהגות בן המשפחה שלהם לא תואמת את מי שהם הכירו כל השנים. במובן זה, קווי אישיות קודמים שהיו "רכים" הופכים להיות "קשים" יותר כמו אובדן שליטה, התפרצויות זעם, מצב רוח לא יציב, התעלפויות וכדומה.
יתכנו גם סימנים הקשורים לדיכאון, חרדה או קשיים רגשיים אחרים שאינם מאובחנים. במקרים אלו, השתייה מסייעת למבוגרר להרגיש יותר טוב, לשכוח מהקושי ולהקל על ההתמודדות היום-יומית.
כמובן שבפועל, שתייה לא רק שאינה מסייעת אלא אף מביאה להחמרה במצב הרגשי של המבוגר, גוררת תגובות שליליותת מצד הסביבה הכועסת או המתרחקת. לבסוף אף נוצר מצב של סבל גדול עוד יותר מהסבל ההתחלתי שהביא את המבוגר לשתות. במובן זה יש לתת תשומת לב מיוחדת לדפוסי האכילה והשינה, שינוי בדפוסים אלו יכול להצביע על הופעת דיכאון.

אחת הדאגות העיקריות במקרים של שתיית אלכוהול בגיל המבוגר קשורה לשילוב המסוכן שבין שתיית אלכוהול לצריכת תרופות כמו תרופות הרגעה או תרופות שינה הניתנות במרשם (בנזודיאזפינים כמו וליום, אסיבל, ואבן, לוריבאן, נומבון, קסנקס, קלונקס ועוד).
לא פעם, שילוב זה עשוי להיות קטלני ומהווה סכנת חיים ממשית. גם כששותים אלכוהול בכמויות קטנות, עשויות להופיע תופעות לוואי חמורות סביב לקיחת בו זמנית של תרופות מרשם. רבים מהמבוגרים כבר נוטלים תרופות כאלה שניתנות באופן "אוטומטי" על ידי רופאי המשפחה. חלקם אף מכורים להם וההתמכרות הכפולה לאלכוהול הינה מסכנת חיים.
כאמור קיימים סימנים דומים בין צריכת אלכוהול בגיל המבוגר לבין אלצהיימר ודמנציה, כמו שינויים בריכוז ובזיכרון, שינויים בהתמצאות וכדומה. במקרה של שימוש באלכוהול התסמינים נוטים להיות פחות קבועים והם משתנים בהתאם לשימוש או לגמילה.

למה זה קורה דווקא בגיל השלישי?

הסיבה העיקרית והאנושית ביותר היא שעות רבות של פנאי. לאחר שנים רבות בהן אנשים חלמו ופנטזו את הרגע הזה שלאחר היציאה לגמלאות, בו יוכלו לנוח, להתפנות לעיסוקים אישיים ולתת מקום לדברים שתמיד רצו לעשות במהלך החיים, הם לא פעם מתבדים ומתאכזבים, ובעצם מגלים שעות רבות של ריקנות ולא של פנאי והנאה.

אנשים מתארים כי כשהם מגיעים לרגע הכל כך מיוחל, הם מגלים שאין להם מושג מהם העיסוקים שהם כל כך חלמו להגיע אליהם, שאין להם למי לדאוג ושרוב היום אין להם מה לעשות. במהרה הם מגיעים למצב של שעמום המאופיין בתחושה כבדה של בדידות וחוסר נחיצות.
כך הופך המבוגר מאדם פעיל שכל העולם סומך עליו וזקוק לו לאדם משועמם הנמצא כל היום בביתו. בזמנים אלו, התנהגויותת שהיו אפילו תת קליניות (כמו שימוש לרעה באלכוהול לתקופות מסויימות, שימוש שלא הגיע לרמה של התמכרות) עולות וצצות והפוכות לבעיה של ממש.
לעיתים השעות הפנויות גורמות להתמכרות שהייתה קיימת שנים רבות להתגלות על ידי בני המשפחה, בעיקר כאשר קיימותת במקביל גם ירידה בריכוז ובזיכרון (דמנציה). במקרים כאלה מנהג השתייה בולט יותר שכן קיימים זמנים דיסוציאטיביים של ממש, בהם האדם אינו זוכר קטעים שלמים שקרו אף לאחרונה.

כמובן במקרה של טריגרים כמו גירושין או מוות התסכול גובר ובא לא פעם לידי ביטוי בצריכת אלכוהול. מוות של בן זוג נחשב לאחד גורמי הסיכון החזקים והמשמעותיים יותר בבריאות הנפש, ולא פעם הופך שתיה לא קבועה לדפוס של התמכרות.
כאשר ישנו בן זוג בתמונה, עלול להיווצר משבר בזוגיות, בעיקר במידה והגבר נותר בבית ועוסק בעבודות הבית והאישהה ממשיכה לעבוד.
חשוב לציין כי קיים ספקטרום של התנהגויות שתיה, החל בהתמכרות קלאסית, דרך שימוש לרעה ועד קושי רגשי שהסימפטוםם שלו הוא שתייה אלכוהול מופרזת.

טיפול

טובה (שם בדוי) הגיעה לטיפול בגיל 70, חמש שנים לאחר יציאתה לפנסיה. טובה עבדה שנים רבות כמנהלת כוח אדם בחברה גדולה ולאורך השנים חשה סיפוק גדול מעבודתה שהעניקה לה מעמד וכבוד רב. יש לה שתי בנות ובן, כולם נשואיםם עם ילדים. במשך שנים היא סעדה את בן זוגה, אשר חלה בסמיכות יציאתה לגמלאות ולפני שנה וחצי נפטר. לאחר שנות זוגיות רבות ומתגמלות היא התקשתה להתמודד עם האבל.
עד תחילת המחלה של בן זוגה היא הייתה סבתא מעורבת ועוזרת: היו לה ימים קבועים עם כל אחד מהנכדים. אלא שלאחרר השבעה השתנתה המציאות: היא הסתגרה בבית רוב שעות היום, התרחקה מחברותיה ומשפחתה שמאוד רצו להקל על הכאב שלה ולעזור לה ונראו סימנים של אבל לא מעובד ודיכאון.
כשבנותיה הגיעו אליה הביתה וביקשו עזרה עם הילדים, הבינו מהרה שהיא לא במצב בו היא יכולה לעזור. בתחילה הן הניחוו לה, אך עם הזמן הבינו שיש מקום לדאגה. כשהן באו לדבר איתה באחד הימים בשעות הצהריים הם ראו אותה במצב שלא הכירו אותה בו. היא הייתה עליזה מידי, נחמדה מאוד, לא כפי שהיו רגילים לשמוע אותה מזה שנה, במקביל הן הריחו ריח של אלכוהול וראו בקבוק יין פתוח. כששאלו אותה על תדירות השתייה שלה, התברר להן שהיא שותה כבר תקופה ארוכה.
היא מתחילה לשתות בצהריים, נחה קצת, קמה אחה"צ שותה עוד קצת ולוקחת כדור שינה בשעות הערב המוקדמות ודיי מתאים לה שלא מטרידים אותה כל היום. עם הזמן, רוב המפגשים של הבנות שלה היו לא תואמי מציאות, כאילו חלתה באלצהיימר, טובה דיברה דברים לא נכונים, התפרצה מידי פעם ואף דיברה אליהן באופן לא מכובד. הן הרגישו שההתנהגות שלה לא התאימה לאופן בו הכירו אותה כל השנים.

הבנות אילצו אותה להגיע למפגש. בהדרגה טובה הבינה כמה התרחקה ממשפחתה וכמה כואב להם השינוי שחל בה ואז הסכימה לקבל טיפול. היא הופנתה לפסיכוגריאטרית על מנת להתאים לה תרופות אנטי דיכאוניות וכמובן לטיפול רגשי.. במפגשים אלו היא עבדה על עיבוד האבל ומות בן זוגה, על שיקום היחסים עם בני משפחתה וכן על חזרה בהדרגה לתפקודד קודם, מציאת עיסוקים נורמטיביים ויצירת אינטראקציות חברתיות.
מכאן שאבחון נכון, התערבות בשעת משבר וגיוס מהשפחה הם שלושת הנדבכים העיקרים עליהם נשען תחילתו של טיפול בגיל המבוגר, ממש כפי שקורה בהתמכרות בכל גיל. עם זאת, האבחון הוא לעיתים קריטי בעיקר בגלל הצורך בהתאמת טיפול תרופתי אצל אדם שכבר נוטל מספר רב של תרופות בדרך כלל, והצורך להבדיל בין מצב בלבולי (דליריום), דמנציה, דיכאון, ותוצאות השתייה.
כצפוי, התערבות בשעת משבר באמצעות מתן כלים נכונים ומתאימים למטופל מסייעת להפוך את הטיפול לקל יותר. תמיכה של בני המשפחה והפיכת הילדים למשתפי פעולה עם הפסקת השימוש, מסייעת גם היא לשיקום הערך העצמי של המבוגר, לחזרתו לתפקוד פעיל ולהפחתת המתח והסטיגמה בתוך המשפחה.

עוד חשוב לציין כי עניין הגמילה והפסקת השימוש באלכוהול, שהוא בעייתי בכל גיל, הופך לבעייתי אף יותר בגיל המבוגר שכן עצם הגמילה יכולה לגרום למצבים בלבוליים חריפים מסכני-חיים (דליריום), אי לכך הפסקת השימוש חייבת להיות תחת השגחה רפואית. כיום ישנם גם פתרונות תרופתיים ספציפיים המאפשרים את הורדת כמות האלכוהול בהדרגה, טרם הגמילה.

לסיכום,
שתיית אלכוהול בגיל השלישי הינה בעיה. היא מסובכת יותר עם הנטייה ליטול כדורי הרגעה או שינה בגיל זה ועם טיפולים תרופתיים אחרים. קיים צורך באבחנה בין מצבים של הדרדרות קוגניטיבית ודיכאון לבין בלבול הקשור לשתיית אלכוהול. אלכוהול קשור גם להופעת דיכאון ואבל, ושניהם זקוקים למענה נפרד במידה והם מופיעים. גם בגיל השלישי למשפחה תפקיד חשוב באי-שיתוף פעולה עם השימוש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נושאים נוספים: